בעיקבות ההסכם עם איראן נישמעו בישראל חששות ונימתחה ביקורת שרובה לא ממש לעיניין. אתחיל בשלשת החששות . א. ארה"ב מתקרבת לקשת השיעית בהנהגת איראן ונוטשת את הברית הכמעט "היסטורית" עם העולם הערבי הסוני. ב. איראן עלולה/עשויה להתקבל כחברה לגיטימית, אולי אפילו יותר מישראל, במה שמכונה ולא מוגדר "משפחת העמים". ג. איראן תהיה בסופו של יום מדינת סף גרעינית.
כמו שישראל, בצדק, לא מתערבת במלחמת האזרחים בסוריה, שהפכה מזמן למלחמה דתית בין סונים לשיעים, כך, אסטרטגית, זה לא צריך לשנות לישראל עם ארה"ב תומכת בסונה או בשיעה. בשתי האסכולות של האיסלאם רווחת שינאה לישראל ולעצם קיומה במידה שווה. ככל ששני הפלגים המוסלמים אחוזים במאבק איתנים קשה זה נגד זה ממילא יש לישראל פסק זמן, שניראה כרגע כפסק זמן אסטרטגי רב שנים, מעימות אלים בין אם זה נגד סונים או שיעים. ככל שליריבנו או אויבינו בכוח ובפועל יש קשרים עמוקים עם ארה"ב כך הלהט שלהם להתעמת עם ישראל כאן ועכשיו מוכנס למגירה ומשמש בעיקר לצבירת לגיטמציה. לכן ככל שאיראן תתקרב לארה"ב כך האיום הנישקף ממנה ידעך, החברה האיראנית תשקע יותר בבעיות פנים וכלכלה רבות מספור וחלקן מסוכנות מאד להוויה הלאומית של איראן - למשל בעיית המיעוטים הגדולה. בינתיים הלחץ השיעי על העולם הסוני מעתיק את המיקוד שלהם מישראל לשיעה בכלל ולאיראן בפרט. פעם הדבר היחידי שליכד את העולם הערבי היה השינאה לישראל - היא קיימת אבל כבר לא מלכדת - הדבק החדש של הערבים הסונים זו איראן השיעית וישראל יכולה בעיקר להרוויח מהמשוואה החדשה שמעסיקה את האיזור.
איראן כחברה לגיטימית במשפחת העמים, שמשמעותה יותר תקשורת, פתיחות, מסחר ועמידה בתקן מינימלי של זכויות אדם, הרבה פחות מסוכנת מאיראן פנטית, מסוגרת, מנותקת ושתולה הומוסקסואלים בכיכר העיר. בקיצור איני מסוגל לראות כיצד הלגיטמציה האפשרית של איראן בעתיד מסוכנת לישראל יותר מאיראן של אחמדינג'אד, מבודדת ונתונה בצבת האיתוללות . כבר טענתי רבות בעבר שאיראן נימצאת על סף שינוי פנימי עמוק שהתבטא, למשל, בכתבתו של אלדד בק במוסף סוף השבוע האחרון של ידיעות. צריך לעודד את השינוי ולתת לו את הזמן להבשיל.
החשש השלישי הוא שאיראן תהיה מדינת סף גרעינית מעכשיו ולעולם. לאיראן יש כרגע את הידע כיצד להעשיר אורניום במהירות לרמה צבאית נידרשת. הידע הושג על ידי מדענים אירניים החיים באיראן ומן הסתם כבר הוטמע במערכות האיראניות. בהיקשר הזה כבר איחרנו את המועד. היא כבר לא צריכה שנים רבות של פיתוח מדעי וניסויים רבים כדי להגיע ליכולת שיש לה היום. אבל יש הבדל בין מדינה שיש לה את מלאי החומר הבקיע, הטכנולוגיה, המרעומים, ראשי הקרב והטילים והיא יכולה בתוך חודש להרכיב הכל ביחד ולייצר פצצה לבין מדינה שיש לה אולי טילים, מרעומים וראשי קרב אבל אין לה את החומר הבקיע שתהליך יצורו לכדי פצצה הוא לפחות חצי שנה ושהיא תחת פיקוח הדוק. הסכם הביניים מרחיק את איראן ליותר מחצי שנה מהפצצה ונותן לנו ולסונים הרועדים מפחד מרחב תגובה סביר. יתר על כן פריצה לגרעין תאלץ את איראן לסלק את הפקחים מה שיהווה התרעה מהדהדת לנו ולעולם. מצב רצוי - בהחלט שלא, מצב סביר בהחלט שכן וביחוד אם הוא ילווה בשינוי חברתי, כפי שמתהווה בפועל, בחברה האיראנית.
אזכיר שההסכם שניחתם הוא הסכם ביניים - כזה שנועד לאפשר מו"מ סופי ושרוב הסוגיות אמורות להידון בהסכם הסופי ולא בהסכם הביניים - למשל מישטר וסמכויות הפיקוח הבינ"ל, טכנולוגיית המרעומים שאין לה שם הצדקה אלא בשאיפה לפצצה גרעינית. הפסקת הפעילות בנושא תרחיק את הסף הגרעיני של איראן מחצי שנה להרבה יותר. פיתוח ראשי קרב ומערכות הנחיה לטילים - כל זה עוד אמור להידון בחצי השנה הקרובה.
לסיכום - מדובר בהסכם ביניים שמניח יסוד טוב להסכם הקבע. איראן שמתקרבת למערב פחות מסוכנת לישראל מאיראן מסוגרת וקיצונית וממילא איראן נימצאת על סף שינוי עמוק בחברה שאם לא תתמודד איתו בהצלחה תיקרוס כלכלית וחברתית. את הידע של איראן ממילא כבר אי אפשר לקחת ממנה. התפקיד של ישראל להפעיל את מלוא כוחה ויכולתה להשפיע על הנושאים ונותנים להבטיח שהסף הגרעיני של איראן יהיה רחוק ככל הניתן אבל גם לישראל יש עיניין בפיתרון מדיני, איראן מתמערבת ובעיקר איראן מתייצבת ושהערבים הסונים יפחדו מהאיראנים יותר משהם מפחדים מישראל. כדאי גם ליזכור - המישטר האיראני הנוכחי אויב לישראל אבל לא העם האיראני ככזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה