מה השתנה

הלילה חתמו שש המעצמות, המכונות חמש +1 כלומר חמשת חברי מועצת הביטחון + גרמניה, על הסכם  זמני עם איראן. הן עמדו כבר על סף חתימה לפני 10 ימים ואז ניתקלו בהתנגדות סוערת של ישראל, סעודיה וצרפת שהביאה לדחיית ההסכם להשבוע. במהלך השבוע האחרון התפתח עימות מתוקשר בין ישראל ואישית ראש ממשלתה בנימין נתניהו לבין ארה"ב ואישית מזכיר המדינה ג'ון קרי. עימות עם מעצמה תומכת כמו ארה"ב אינו דבר של מה בכך, יש לו השלכות לא ברורות על ביטחון ישראל במובן הרחב יותר והגיע הזמן לבחון, בדיעבד, האם העימות היה שווה את עצמו בראייה ישראלית. לכן נבחן מה ההבדל בין ההסכם שהיה על סף חתימה לפני עשרה ימים לזה שנחתם בסופו של דבר.

ראשית את רוב הפרטים איני יודע ואיני מצוי במבוך הניסוחים ומשמעותם. אנסה למצות את העיקר מהטפל בשלל הפירסומים הגלויים בנושא. ההסכם הקודם היה מבוסס על עיקרון הקפאת המצב. איראן לא תמשיך להעשיר אורניום מעל ל 20% אבל מצד שני גם לא תצמצם את המלאי שיש כבר ברשותה. היא לא תתקין צנטריפוגות חדשות אבל לא תפרק קיימות, היא תמשיך להעשיר לרמה של 3.5% ותמשיך לבנות את כור המים הכבדים באראק שיקדם אותה במסלול הפלוטוניום החליפי לפצצה גרעינית אבל ממילא לא תגיע לשלב ההפעלה והטענת מוטות הדלק הגרעיני (מאורניום מעושר מעל  20%) בתקופת הסכם הביניים ועוד הרבה חודשים לאחריו. בתמורה תקבל איראן הפשרה מיידית שלכ 4.5$ מיליארד, רשות לסחור במגוון רחב של מוצרים  ולגבות תמורה כספית על הסחר. הטבה שמוערכת בעוד כמה מיליארדים - לא ברור כמה.  בעיקרון  אם איראן הייתה במרחק מסויים מפצצה גרעינית היא הייתה אמורה להישאר באותו המרחק בתום הסכם הביניים - לא קדימה ולא אחורה אלא עמידה במקום במסלול האורניום והתקדמות מסויימת בבניית מסלול הפלוטוניום שהוא עדיין בחיתוליו.

ההסכם החדש שנחתם אתמול מבוסס על עיקרון הנסיגה הזמנית - לא ההקפאה.  לפי ההסכם איראן לא תתקין ולא תפרק את הצנטריפוגות - כמו בטיוטה הראשונית, אבל תמיר את כל!!! 200 הק"ג של אורניום מעושר ל 20% למוטות דלק גרעיני. את מוטות הדלק הגרעיני כבר אי אפשר להפוך חזרה לאורניום מעושר אבל הם יכולים, בעתיד היותר רחוק, בעוד נניח שנתיים, לשמש את כור הפלוטוניום באראק. מבחינת האיראנים ההסכם מרחיק אותם משמעותית מפצצה עכשיו - בתוך פחות משנה מהיום -  אבל מרחיב את תשתית מסלול הפלוטונים בעתיד היותר רחוק - נגיד שלש שנים מהיום.

בראיית האיראנים התשתית שלהם לא ניפגעת, מסלול הפלוטוניום ממשיך להתפתח  אבל היכולת לפריצה מהירה לפצצה גרעינית כאן ועכשיו למעשה ניבלמה.  צודקים כל האומרים שההסכם לא טיפל בנושא טכנולוגיית הטילים, ראשי הקרב הגרעיניים ובעיקר פיתוח המרעומים לפצצה, בעיה טכנית שאיראן טרם פתרה לשביעות רצונה, אבל מדובר בהסכם ביניים שבו האיראנים לא היו אמורים לוותר על הכל כאילו מדובר בהסכם סופי וחלוט.  בתחום הסרת הסנקציות  רשימת הסחורות שמותר לאיראן לסחור בהם צומצמה  כך שאיראן תתקשה להשיג  חומרים יקרים שיכולים לשרת את פרויקט הגרעין שלה.  כך שתמורת פחות הקלות איראן מתחייבת להגדיל באופן משמעותי, ולו באופן זמני, את המרחק לפצצה בעתיד הקרוב.  

אתן דוגמה מחיינו אנו - תוכנית הבניה בהתנחלויות - ברור שבהסכם סופי עם הפלשתינים, נניח שהוא אפשרי, כל הבניה תוסדר ממילא ותוכניות הבניה לא ימומשו. יחד עם זאת, במצב ביניים ישראל לא מוכנה לשלם ולהתנהג כאילו יש הסכם סופי עם הפלשתינים. באופן מעשי ממילא תוכניות הבניה לא אמורות להתגשם במהלך המו"מ.

האם המהומה הייתה שווה את ההתוצאה.  בניגוד לחלק מהפירסומים ישראל לא  שללה עקרונית הסכם מדיני עם איראן ופתרון בעיית הגרעין האיראני בדרך מדינית. ישראל חששה מאד מהלהיטות של המערב להגיע להסכם ומאידך מכושר המיקוח הידוע של האיראנים שיביא לתוצאה שהיא בכיה לדורות, כדאית לאיראנים עד כדי שלא תהיה להם סיבה מספקת לעבור מההסכם הזמני להסכם קבע קשוח יותר.  אפשר להגיד שהדחיה הצדיקה את עצמה למרות שלא ברור מה השפיע יותר, ההתנגדות הסוערת והמתוקשרת של נתניהו או מאגרי הנפט הסעודים שאירופה עדיין ניזקקת להם.

בסוף ההסכם התקרב לדרישה הישראלית המרכזית והיא שבזמן הביניים של המו"מ עצמו - שעוד לפנינו, לא תוכל איראן לשמור על מרחק קפיצה לפצצה כשהיא מוגנת, מעצם השתתפותה במו"מ,  מתקיפה צבאית  ישראלית או אחרת.  מסגרת הזמן החדשה שנוצרה כבר לא מדברת על פצצה גרעינית איראנית בתוך חודש חודשיים אלא, היה והמו"מ יכשל, על פצצה בתוך שנתיים שלש. בהינתן השינויים באיראן עצמה, מאד יכול להיות שהזמן הנוסף הזה לבדו, גם ללא קשר לתוצאות המו"מ,  ישנה את כל התמונה.

בינתיים ישראל מרוויחה מחמש  כיוונים - א. הנשק הכימי הסורי בתהליכי פירוק וניטרול והאיום מסוריה דעך ודועך משמעותית, ב. האיום הגרעיני המתפתח מאיראן ניבלם לעת עתה ואיראן מתרחקת, זמנית לפחות, מהפצצה, יתכן אפילו שאיראן בכלל תתחיל להתקרב למערב. ג.  החיזבאללה נמצא במיגננה ומצור במרחב סוני עויין המאיים על קיומו הרבה יותר מישראל. ד. זהות האינטרסים בין ישראל, סעודיה והמיפרציות להשפיע על תוצאות המו"מ המתפתח בין המערב לאיראן תימשך, תצריך שיתופי פעולה  ואולי אפילו תצמח ממנה הבנה אסטרטגית רחבה יותר. ה. תורכיה מגורשת מהמרחב הערבי (אתמול גורש השגריר התורכי ממצרים).  העימות עם ארה"ב ישקע בתוך מדיניות הפנים של ארה"ב וישכח בתוך זמן קצר ביותר. אז בוקר טוב ישראל.