הרהורים על אגרנט - פרק ב

ראו - הרהורים על אגרנט - פרק א

 

הקונספציה - מלכודת "שובך יונים"

ועדת אגרנט ב 1974 עסקה המון בשאלת המודיעין וההתראה המקדימה, כשהיא דיברה על כשל ב"קונספציה" - היא התכוונה לכשל מודיעיני. זאת לדעת שאין אפשרות למנוע בצורה מוחלטת הפתעות מודיעיניות מפני שגם בצד השני יושבים אנשים חכמים וערמומיים כמונו, גם למיקריות יש תפקיד וכל ידיעה ניתנת למספר פרשנויות. לראיה מאז מלחמת יום הכיפורים חוותה ישראל מספר הפתעות מודיעיניות, טקטיות ואסטרטגיות, שמפני שלא הביאו לשפיכות דמים ומלחמה לא חדרו לתודעה. התשובה להפתעה מודיעינית אינה ביומרה למנוע הפתעה, כגירסת אגרנט, אלא בהערכות מיבצעית שהנחת היסוד שלה היא ההפתעה המיבצעית עצמה - הקו המנחה של תוכנית כזו הוא עתודה חופשית וצורת ההערכות שלה. מאחר שהמנדט של ועדת אגרנט הגביל אותה למועד שלפני המלחמה הוועדה לא דנה בתפישת היסוד ההערכותית של צה"ל, תפקיד העתודה והשפעתו על היכולת המיבצעית של צה"ל בעיקר בפרוץ המלחמה.

בשלהי מלחמת ההתשה ב 1971 ניטש בצה"ל וויכוח ביו גירסת ההגנה הקשיחה של חיים בר-לב, שגרסה קו מעוזים ותעוזים על קו המים בתעלה, לגירסת ההגנה הגמישה של ישראל טל שגרס אגרופי שיריון ניידים הרחק מטווח הארטילריה ומיטריית טילי הנ"מ  המיצרית שתכה באויב לאחר שיחצה את התעלה במקום ובאופן שצה"ל יבחר. שני האלופים ראו מול עינהם איום אחר. חיים בר לב  לא חשש מצליחה צבאית רבתית אלא מחטיבות קומנדו מיצריות שיחצו בלילה את התעלה, יאחזו בגדה המזרחית (הישראלית) של התעלה ויחזיקו מספיק זמן מעמד נגד התקפות ישראליות כדי להניע מעורבות בינ"ל ותהליך מדיני בתנאי נחיתות לישראל. לכן גרס הגנה על קו המים ממש.  ישראל טל חשש מההיפך - צליחה רבתי של הצבא המצרי. אין לדעת מי צדק כי מאד יתכן שלו התקבלה גירסת האגרופים המשוריינים של ישראל טל היו המצרים מיישמים תוכנית אחרת יותר דומה לחשש של חיים ברלב. הבעיה הייתה שהאוגדה המשוריינת בסיני, כוח העתודה הנייד המשמעותי בסיני, שועבדה מראש, לפי פקודה שניקראה "שובך יונים" לא לבלימת האויב אלא לחילוץ חיילי צה"ל הנצורים במוצבי קו המים. מאחר שהאוגדה תירגלה את המיתאר אין סוף פעמים היא הייתה, מן הסתם, ידועה היטב למצרים והתשובה המצרית שולבה בתוכניות התקיפה המצריות, מה שאכן קרה בפועל.

במקום לבנות קו הגנה עורפי יותר כעתודה ניידת למיקרה של הפתעה אסטרטגית אוגדת סיני כמעט השמידה את עצמה בניסיונות החילוץ  של חיילי המוצבים נוכח מסך נ"ט מצרי סמיך שהמתין לה. אפשר להגיד שלא הייתה למעשה עתודה ניידת כי העתודה המשוריינת שועבדה מראש למשימות ברזל מחייבות ואוטומטיות.   הפרשה כולה והתפיסה המיבצעית נוכח הפתעה אפשרית לא נידונה והייתה מחוץ למנדט של ועדת אגרנט למרות השפעתה העמוקה על מהלכי הפתיחה של המלחמה. התוצאה - המחדל חזר על עצמו אחד לאחד, למרות שלא הועמד במיבחן  ביצועי, בפרשת הרמפות ברמת הגולן.

פקודת הרמפות

ברמת הגולן, כידוע, אין מרחב להגנה ניידת נוסח ישראל טל בסיני. דורות על דורות של שיריונרים ברמת הגולן  גדלו, התחנכו והתאמנו, לאחר מלחמת יום הכיפורים וכישלון תוכנית "שובך יונים", לרוץ אוטומטית לרמפות, עמדות מיועדות לטנקים שחולשות על השטח, במיקרה של התקפת פתע סורית נוסח יום הכיפורים. מג"דים וצוותי טקים התחרו אחד בשני מי עושה זאת הכי מהר בכל שעה משעות היום והלילה. המיתאר תורגל מאות פעמים החל מרמת המחלקה הבודדת עד האוגדה כולה. כמיתאר מתורגל עד אין סוף למדו הסורים, מן הסתם, את המיתאר כולו לפרטיו הקטנים. ככל  הידוע פיתחו הסורים תשובה ניחרצת למרוץ הרמפות הצה"לי - חוליות נ"ט חמושות בטילי נ"ט מתוחכמים שיחדרו מראש לשטח ויחסמו את הגישה לרמפות או יחלשו מרחוק על צירי הגישה. בשנות השמונים כבר היה ברור שצה"ל לא יצליח לבלום את הסורים מהרמפות ושהטנקים שלו ישקעו בקרב מר בניסיון בכלל להגיע אל הרמפות. לאוגדה ברמת הגולן נישקפה אותה סכנה כמו לאוגדת סיני - שחיקת העתודה הניידת והכוח היחיד הזמין בביצוע פקודה אוטומטית מתורגלת מראש. הסוגיה לעולם לא עמדה למיבחן כי מטבע הדברים המלחמה הבאה אינה חזרה על המלחמה הקודמת.  האלטרנטיבה כמובן היא הגנה גמישה מעמדות מאולתרות ולא עמדות קבועות. אומרים, ויש לכך הרבה סימוכין, שועדת אגרנט התמקדה בלקחים מתאימים למלחמת יום הכיפורים עצמה כמו שגנרלים, כך אומרים, מתכוננים למלחמה הקודמת. פרשת "שובך יונים" והשלכותיה על פקודת הרמפות בגולן מוכיחה שמיגבלות המנדט של הוועדה לא איפשרו לה  באמת להתמודד עם סוגיית ההפתעה, שתמיד צפויה לקרות,  ואם ישום לקחים מיבצעיים לעתיד.