אין דבר שיכול לתקוע יוזמות, לעכב תהליכים ולשבש את היגיונם של דברים יותר מבירוקרטיה מסורבלת, רב קומתית שבה כמות המפקחים גדולה מכמות המבצעים, המחליטים והמאשרים. הסיבה שלבנות בית לוקח כמה שנים כרוכה במנגנוני האישור והפיקוח המסובכים. הסיבה שתהליך משפטי פשוט יכול להמשך בקלות רבה מעל לעשור כולה נעוצה בבירוקרטיה המשפטית הסבוכה. בחיים הנודרניים אין מנוס מבירוקרטיה, מרגולציה (תיקנון) ומפיקוח אבל אין גם מנוס מכך שהבירוקטיה היא לעתים קרובות מפלצת בלתי נישלטת שלעולם לא מזיזה או יוזמת ותמיד רק מעכבת, בולמת, מפקחת ועוצרת. לכן תמיד כשמדברים על רפורמות כלכליות משלבים בתוכה את מחרוזת המילים "הסרת חסמים בירוקרטיים". כולם מבינים בצורך ומעט יודעים גם איך וכמה. טיבעה של הבירוקטיה שהיא תמיד מתנפחת ומסתרבלת גם אם פה ושם הצליחו לעצור אותה זמנית.
כידוע בישראל יש שתי רמות של פיקוח על הפרקליטות - הרמה הראשונה היא היועץ המישפטי לממשלה שמאשר, דוחה או מחזיר להשלמות תיקים לפי שיקול דעתו. הרמה השניה היא בית המשפט עצמו ששם סייג לגחמות לא מוצדקות בעיניו של התביעה. כמו בכל חברה אנושית יש גם טעויות קשות בפרקליטות --- אבל כל גוף שיוקם לפיקוח על הפרקליטות, בנוסף על הפיקוח הקיים, דינו ראשית שיטעה מפעם לפעם, שנית שהוא ינוצל על ידי גורמים משפטיים, בעיקר כאלה שזקוקים לסנגוריה, כדי לעקב תהליכים, להלחיץ את התביעה ואם אפשר להתיש את המערכת (ולעשות עוד רווח נאה לעצמם).
דבר נוסף, באווירה של מבוך בירוקרטי, תהליכים ארוכים ומסורבלים וארכאות אין סופיות משגשגים אלו שיודעים לנצל את חולשת החוק. גם היום יכולים עברייני בניה, למשל, למשוך את המיקרה שלהם לפחות עשור אחד בארכאות המשפט לפני שהוא מגיע להכרעה חלוטה (סופית). הרי אפילו ממשלת ישראל עצמה יודעת למשוך זמן בעוד עתירה ועוד בקשה כשמדובר למשל בפינוי מאחז שהממשלה לא חפצה, מסיבות שונות, לפנות. צו השעה, גם ובעיקר במערכת המשפט, הוא דווקא לפשט תהליכים, להסיר חסמים בירוקרטיים , לצמצם את התהליכים נילווים כגון שימועים שונים, דיון על תהליכים, ליווי פרקליטות, החלטות יועץ וכדומה , ולהגיע מהר לבית המשפט להכרעה.
ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של חקיקה שנועדה לפתור בעיה נקודתית ויצרה בעיה מערכתית - למשל חוק היובש משנות העשרים של המאה הקודמת בארה"ב שנועד לצמצם את השכרות במדינה ובפועל הניח את התשתית לפשע המאורגן מבלי באמת לצמצם את השכרות. כך גם היוזמה של שרת המשפטים ציפי ליבני, שרוב עיסוקה לא מייצר כותרות או לא רלבנטי יותר, שהחליטה להקים במבוך המשפטי עוד גוף, בצד גופי הפיקוח הקיימים שכבר מניתי לעיל, לפיקוח על הפרקליטות. התוצאה היחידה היא שהתהליכים יארכו ויסתרבלו, מי שאמון על "תיחמון" המערכת יחגוג עוד יותר, התביעה תהיה הססנית הרבה יותר לרעת כולנו ועוד גוף ינהל מאבקי כוח בתוך המערכת.
אחד הסכנות הקשות למינהל הציבורי בישראל היא פוליטיקאים משועממים, מחפשי כותרות שמנסים לזכות בקצת תשומת לב. אם נתלונן בעתיד על הסירבול הכל כך מתמשך ומסובך של מערכת המשפט בישראל חלקו בלתי נימנע בעולם המודרני שלנו אבל חלקו האחר הוא תוצאה של פוליטיקאים משועממים, גופים מיותרים וחוקים בלתי נחוצים (חוק המשילות למשל).
* * *
האויב של הטוב
-----------------------------------------
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה