חוק המשילות

הסכנה הכי גדולה לדמוקרטיה מבחינת משילות היא שלרשות המבצעת - בארץ זה הממשלה, בארה"ב זה מנגנון הנשיאותי, אין רוב בפרלמנט. נשיא ארה"ב בהווה ברק אובאמה משותק חלקית בגלל מחלוקת עם הרפובליקנים. הוא לא מצליח להעביר חוקים כלכליים ותקציביים ולקדם נושאי פנים שונים. בשיטה הפרלמנטרית הנהוגה היום בישראל לממשלה תמיד יש רוב אסטרטגי בכנסת, לא בהכרך טקטי בכל הצבעה ווהצבעה, ואין לה פרלמנט לעומתי. לכן בהיבטים שונים המשילות בישראל גבוהה מזו שבארה"ב.

בשלהי ממשלתו של אהוד ברק, מקמפ דיוויד 2 באוגוסט 2000 עד הבחירות בפברואר 2001 חוותה ישראל את המצב הכי כאוטי שהיה מאז קום המדינה - ממשלתו של אהוד ברק לא נהנתה מאמון הכנסת, לא הצליחה להעביר חוקים או החלטות בוועדות הכנסת ומצד שני אי אפשר היה להפילה. להיפך - האופוזיציה חגגה בהרבה חוקים פופוליסטיים וגחמתיים שנועדו ליצור כותרות, הזיקו בטווח הארוך אבל המחישו שאהוד ברק לא שולט יותר במדינה. המסקנה היחידה היא שמשילות בדמוקרטיה היא בראש ובראשונה סוג של תאימות בין הפרלמנט לרשות המבצעת - בישראל בגלל השיטה בדרך כלל התאימות גבוהה מהמקובל בהרבה דמוקרטיות, וודאי מהמקובל בארה"ב.

מאז חוק אי האמון הקונסטרוקטיבי של אריק שרון, מחילת 2003, האומר שכדי להפיל ממשלה יש להציג קואליציה חליפית, אין למעשה שום אפשרות להפיל ממשלה בישראל ולהצעות אי האמון מאז ועד היום לא היה אלא ערך הצהרתי והזדמנות לאופוזיציה לנגח את הממשלה - בקיצור אין בעיית משילות בישראל, יש בעיית יצוגיות.

אין בארץ נציגות אזורית לכנסת. אין חוק פריימריז ארצי מחייב וחברי כנסת מ"יש עתיד" (יאיר לפיד) ו"ישראל ביתנו" (ליברמן) לא העמידו את עצמם לבחירת הבוחר. הבוחר בחר במנהיג והוא מינה את 'השפוטים' שלו. לכן, בניגוד להרבה מפלגות, אין ביקורת פנימית על שני המנהיגים שמניתי. מיפלגות שכן מקיימות פריימריז טובעות עד צוואר בקבלני קולות ומפקדי ארגזים ואין למעשה לציבור יד ורגל בקביעת סדר המועמדים במיפלגות.

חוק המשילות שעבר אתמול בקריאה תרומית בכנסת הוא גחמה אחת גדולה ואין בו הרבה תוכן מעשי למעט העלאת אחוז החסימה והערמת קשיים על מפלגות חדשות מלרוץ לכנסת וזה מיותר לחלוטין. כנסת מתחדשת עם נציגים חדשים, לפעמים אפילו מוזרים, הם סם החיים של דמוקרטיה. יאיר לפיד, שבעצמו היה מפלגה חדשה רק לפני מספר חודשים, היה צריך להאבק כדי להכשיל את החוק. הוא דוגמא חיה ליכולת להכניס כוחות חדשים ולהזרים דם חדש לפוליטיקה וכעת הוא נותן ידו להקשות על אחרים ללכת בעיקבותיו. שאר הסעיפים הם הגדרה מחדש של מצב קיים. מפלגות חדשות הן חלק מהיצוגיות ולא חלק מהמשילות וההצעה נועדה להקשות על היצוגיות ולא לשפר את המשילות שהיא טובה למדי בישראל. למשל ממילא משהתפטר ראש ממשלה ביוזמתו מתפטרת כל הממשלה ומוכרז על בחירות חדשות, ממילא אין לנשיא יכולת לדחות התפטרות של ראש ממשלה ולכן הסעיף שראש ממשלה מתפטר לא זקוק לאישור הנשיא הוא מיותר מעשית ואין בו אלא פגיעה הצהרתית במוסד הנשיאות.

הייתי כן משפר את הדמוקרטיה הישראלית בשני תחומים שכביכול פוגעים במשילות: פיקוח הכנסת על הממשלה באמצעות חוק הקובע ששר, איש הרשות המבצעת, לא יכול בו זמנית גם להיות חבר כנסת, איש הרשות המחוקקת שתפקידה לפקח על הרשות המבצעת ושנית חוק המחייב כל מיפלגה שרצה פעם שניה ויותר לבחירות לקיים פריימריז במיסגרת חוק פריימריז ארצי פתוח לכל. חבר כנסת ניבחר להיות בכנסת ושר צריך לקבל את אישור הכנסת ובילבול בין התחומים פוגע בדמוקרטיה. עוד טרם גיבשתי דעתי על יאיר לפיד אבל הסימנים מדאיגים.