זמן ההתפקחות - זמן האכזבה

לכולם ברור שצריך גזרות קשות אבל כל אחד קיווה שלא בחצר שלו. רבים מבינים שהמחאה החברתית וההוצאות החברתיות שהם תוצאה של המחאה החברתית לא זכו למימון הולם ממערך המיסוי ושיש למחאה חלק משמעותי בגירעון התקציבי של ישראל.

יאיר לפיד נשא על דגל את מעמד הביניים המתרסק כביכול. כתבתי כאן בבלוג בעבר שאין אפשרות לקצץ ולאזן את התקציב מחדש בלי פגיעה במעמד הביניים, מהחלשים אי אפשר לקחת ומהעשירים לא תמיד כדאי לקחת כי חברות הענק מעסיקות אלפי עובדים ישירות או בעקיפין ונימצאות בתחרות בין לאומית קשה. הכבדה של מיסים יכולה לייצר תהליך של ירידה בהכנסות ולא ההיפך. צרפת של פרנסואה הולנד היא דוגמה מצויינת למדיניות של העלאת המיסים על החברות הגדולות והעשירים והתוצאה היא קיפאון ואפס צמיחה במשק הצרפתי, עליה באבטלה ובתשלומי האבטלה ובריחת הון מצרפת בממדי ענק.

וורן באפט, המשקיע המצליח ביותר והעשיר ביותר בעולם כרגע מיקד את הנקודה לא בגובה המיסוי אלא ביציבות המישקית והפוליטית, בתחרותיות וביצירתיות. לכן מיסוי חברות ענק צריך להעשות תוך דגש על הגורמים המאזנים - יציבות, יצירתיות ותחרותיות, על ידי הסרת חסמים בירוקרטיים, וזה תהליך מורכב ואיטי.

משהוצג ספר התקציב לפני יומיים לעיון הציבור הגיע רגע ההתפקחות - מצידי גם רגע האכזבה. התפקחות כי הסתבר שאי אפשר לפטור את מעמד הביניים מנטל המיסים והכסף מקיצבאות החרדים (זוכרים את נאומו - איפה הכסף?) הוא קמצוץ שאינו משביע את הארי. כבר לפני יומיים, אם עליית מחירי החשמל ב 6.4%, היה ברור שבניגוד לנאומו מלפני שבועיים על נכונות להתמודד עם הוועדים החזקים שהם כריחיים למשק הוא העדיף ליקר את החשמל לציבור במקום להתעמת עם אחיזת הוועדים הגדולים בניהול משק החשמל בארץ שעולה, לפי חישובים רבים, לפחות 7 אגורות נוספות לכל קווט"ש. התקציב המוצע לא מכיל שום בשורה בנושא הנמלים, הרכבת, הנתב"ג ועוד. גם הרפורמות בימי החופשה של התלמידים נעלמו מהשטח נוכח אימרתו של רן ארז, יו"ר הסתדרות המורים, ש"אנחנו לא שמרטפים". המאבק לתיקון פני המשק נידחה לפי שעה וההישג היחיד של יאיר לפיד הוא הסכמת ההסתדרות להקפאת שכר של 1% בשנה הקרובה.

נקודת הביקורת השניה על התקציב היא שהיא מעלה את הנטל המוחלט והיחסי על השכבות החלשות וממעטת לגעת בשכבות היותר חזקות. לדוגמא - החישובים מראים שהנטל על משפחתה המטפורית של ריקי כהן מחדרה - 3 ילדים ו 20 אלף ש"ח ברטו בחודש - הוא כ 500 ש"ח בחודש = 6000 ש"ח בשנה (חלקה היחסי בגירעון 2012 הוא, אגב, כ 30,000), לעומת זאת הנטל על משפחת מימי לוי מגדרה עם 5 ילדים ו 13 אלף שקל בחודש, כולל פגיעה בקיצבאות הילדים, הוא כ 1200 בחודש - אז מישהו אמר צדק חברתי? אני אישית חושב שמלכתחילה קיצבאות הילדים לא היו צריכות להינתן ככסף ישיר למשפחה אלא כשרותי גן וחינוך לילדים אבל בהינתן המצב וללא רפורמה במערכת הביטוח הלאומי, שעוד אגע בה השבוע, הקיצוץ בקיצבאות הילדים מחייב הדרגתיות והעמקת מערכת הבטחת ההכנסה. אני מודע שקיצבאות הילדים מעודדות ילודה במיגזר החרדי והבדואי ושיש כוונה לצמצם את הילודה באותם המיגזרים ולהפוך את החרדים והבדואים לאחראים על פרנסת ילדיהם אבל כדי להצליח צריך הדרגתיות. לגנותו של יאיר לפיד שהוא מהרגע הראשון לא דיבר על פריפריה וחלשים אלא על מעמד הביניים והחזקים ולכן התקציב כן משקף את תפיסתו הראשונית.

בקיצור התקציב של יאיר לפיד הוא שבלוני, הולך על מירשמים בדוקים, אנטי חברתי בעליל ונימנע מכל רפורמה ושינוי מבני הנידרש במשק השואף לתחרותיות בעולם גלובלי. יתכן שמצוקת הרגע מאלצת אותו ודוחקת אותו לפינה אבל הוא עצמו אמר שמה שלא עושים בהתחלה כבר לא עושים בכלל. למרות הביקורת עדיין צריך לתת לו סיכוי כי הוא לא נירתע ולא מחפש תירוצים והוא עדיין בתחילת הדרך.

---------------------------------------

** חישובים - בעיקבות התקציב פירסמו כל כלי התקשורת את מחיר הנטל - במיקרה של משפחת ריקי כהן מחדרה כ 6000 שקל בשנה. כמו תמיד לא פירסמו את הדברים הטובים. הסלולר שהוזל לפני שנתיים והתחרותיות שבעיקבותיו הוזילה למשפחת כהן, בהנחה שיש להם 2 טלפונים סלולרים בבית ואחד מהם עם חבילת גלישה, בלפחות 500 שקל בחודש = 6000 בשנה. הדלק הוזל ב 9%. פחות עוד 1200 שקל בשנה למשפחה ממוצעת. התחזקות השקל הוזילה מאד את היבוא של שורה שלמה של מוצרים מיובאים, (לפני חמש שנים המכונית הכי זולה בשוק עלתה 88000 שקל, היום 58000 שקל), מחיר הירקות והפרות הוזל לעומת לפני שנה וחלק גדול ממוצרי החלב כולל הקוטג' המיתולוגי הושמו תחת פיקוח וזו רק דוגמית. לכן יש דמגוגיה רבה בהתייחסות לפגיעה במעמד הביניים - אכן יש נטל אבל יש גם הקלה רבה ולדעתי היא עולה, בהרבה המיקרים, על הנטל.