למרות שאין דבר כזה "פוליטיקה אחרת" יש דבר כזה "תקופה אחרת", אנסה לסכם את תקופתו של אהוד ברק בפוליטיקה בכלל וכשר הביטחון בתקופה האחרונה בפרט.
סך הכל אהוד ברק היה דמות מזיקה, הפכפכה ומפרקת בפוליטיקה. הוא השאיר אחריו הריסות פוליטיות של מיפלגתו שלו - בהתחלה מיפלגת העבודה ולאחרונה, מאז 01/2011, את מפלגתו הקיקיונית שפרשה מהעבודה שכונתה "העצמאות". כל עוד עמד בראש כוח פוליטי עצמאי משמעותי משלו עסק אהוד ברק רבות בפלגנות ובלמרר את חיי הסובבים אותו כמו במיבצע "עופרת יצוקה" בה ניהל מדיניות עצמאית משלו בניגוד מוחלט למדיניות ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט. השיטה הקבועה שלו הייתה לשפוך שמן על המדורה ואז להופיע כ"מבוגר האחראי" שמכבה את הלהבות שהוא עצמו עזר להפיח בניגוד לממשלתו הלוחמנית.
מאז הקמת מפלגת העצמאות איבד למעשה אהוד ברק את כוחו הפוליטי והפך תלוי לגמרי בראש הממשלה בנימין נתניהו מה שאיפשר לשניים לחזור לימי הסיירת והחברות ולהפך לבני ברית קרובים. למרות הקירבה ניסה אהוד ברק, בספטמבר האחרון (2012), כשישראל הלמה בתופי המילחמה נגד איראן כדי לגייס את העולם לעוד סבב סנקציות ולקצת יותר נחישות נגד איראן, בין השאר בעצתו ודחיפתו, שוב להציג את ראש הממשלה כמתלהם ואותו עצמו כמבוגר האחראי שדווקא קורא לאיפוק מיבצעי. האירוע הוליד משבר זמני בין שני המנהיגים אבל חשף חולשה ענקית של אהוד ברק - פגיע בממשלתו ובמדינת ישראל לטובת שידרוג מעמדו המדיני הבין לאומי. את הנטיה הזו חשף במלוא עוזו במאבק שהתפתח בינו לרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי' שקשה למצוא לו סיבה עיניינית ומיקצועית. גם אם הרמטכ"ל לקה בשיקול דעת ובהתנהגות לא הולמת מקור הסכסוך היה בלישכת שר הביטחון שעשה הכל לגמד את גבי אשכנזי מעצירת מינויים, הפצת ספינים ופגיעה בתדמית שהיא גם פגיעה בצה"ל בפרט ובמדינת ישראל בכלל.
אהוד ברק חמק מלמלא את תפקידו הראשי כשר הביטחון והיא לעצב למדינה תורת ביטחון ולצה"ל, כניגזרת מתורת הביטחון, תורת לחימה סדורה. למשל כתבתי כאן בעבר שיש הבדל משמעותי בתקציב הביטחון הנידרש אם ניבנים למכת נגד מקדימה על מיתקני הגרעין האיראניים או מסתפקים בהגנה אקטיבית רב שיכבתית וביכולת השמדה מוחלטת של האויב היה וינסה כוחו בהרפתקאה גרעינית. כתבתי כאן ששאלת רכישת מטוסי האף-35 שנויה במחלוקת קשה וכי מלאי הטנקים והתותחים של צה"ל מתאים למלחמת יום הכיפורים ולא לעידן שצבאות ערב סביבנו מתפוררים. במקום זאת עסק משרד הביטחון בהבהלת הציבור באיומים המתעצמים וברכישת ציוד וטכנולוגיות ככל שהיד וההזדמנות הפוליטית מאפשרות תוך התעלמות כמעט מוחלטת מתקציב המדינה ומהמשמעויות האזרחיות והכלכליות של החריגה התמידית הגדולה בתקציב. חלק מהמצוקה התקציבית של היום נובע מההתנהגות חסרת הכיוון של משרד הביטחון בימיו. נכון שכל מערכת יכולה, לא תמיד אבל במצבים מסויימים, לתרום לביטחון המדינה אבל נכון באותה מידה שחינוך מתקדם תמיד וללא התניה משדרג את היכולות של ישראל קדימה, בטוח ולאורך זמן. שר הביטחון אינו רק נציג צה"ל בממשלה אלא בעיקר נציג הממשלה בצה"ל. את ההיבט הזה של התפקיד נטה אהוד ברק כשר הביטחון לשכוח מדי הרבה פעמים.
לסיכום - למרות היצירתיות, כושר הניסוח והניתוח הוא היה שר ביטחון בינוני שהתייחס למערכת הביטחון כמדינה בתוך מדינה כולל מדיניות חוף עצמאית משלו וכולל מדיניות חוץ נגד החברה והממשלה בישראל. ככל שכוחו הפוליטי דעך היה קל יותר להכיל ולשלוט בו ובמעשיו וזו אולי הסיבה שאנחנו זוכרים אותו אולי קצת לטובה - כי בשנתיים האחרונות הוא היה לבד, תלוי בביבי ולא ביבי בו ולכן עמוד ענן השכיח מאיתנו את ועדת גולדסטון ועופרת יצוקה כשאהוד ברק היה עסוק בלתמרן את אהוד אולמרט ולא את צה"ל. אני לא מצטער שהוא עזב.
אמת בעיניים
אתמול יום שני, בוויכוח בכנסת על השבעת הממשלה החדשה אמרה יו"ר העבודה ח"כ שלי יחימוביץ, בהתייחסה ליעקב פרי, ראש השב"כ לשעבר והמיועד לשר המדע, שמי שמרוויח מעל ל 2 מיליון ש"ח בשנה ב 60% משרה ושנה לפני כן מעל ל 3מיליון ש"ח במשרה מלאה הוא לא מעמד הביניים, כפי שיעקב פרי התייחס לעצמו באיזו התבטאות מוקדמת יותר בתקשורת. יש שדיווחו שח"כ כמו מיקי רוזנטל הלכו ליעקב פרי ואמרו שהם "מתביישים" בביטוי - כלומר מתביישים באמת ועוד יותר מתביישים שראש מיפלגתם אמרה אמת. זה שיעקב פרי לא מגדיר נכון את המעמד הסוציו-אקונומי שלו לא גורע מזכויותיו כראש שב"כ מוצלח בעבר, מכישוריו המוכחים, מיכולתו לקדם את המדע בישראל ומיכולתו להיות שר. האימרה מאירה באור מביך איך הוא תופס את החברה הישראלית ומצוקותיה. במקום ללעוג לשלי יחימוביץ שלא לעיניין היה ראוי ליעקב פרי שיבין את המסר. שלי סך הכל מילאה בהצלחה את תפקידה כראש אופוזיציה וראוי שהיא תתבייש במיקי רוזנטל אם הפירסום אכן נכון.
אחריות אישית
בעיקבות מותו של הרץ מיכאל מיכאלוביץ ז"ל בחצי מרתון תל אביב ביום שרב קשה ביום שישי האחרון הוטחו האשמות קשות במארגנים, בראש העיר ושאר מעורבים באירוע כאילו למיכאל ז"ל אין אחריות משלו, שיקול דעת משלו וניסיון משלו. מי שחושב שהאחריות היא רק אצל הפקידים, האחראים והמנהלים ולאדם עצמו אין אחריות מקדם חברה חסרת אחריות שהדבר היחיד שהיא עושה עם האחריות זה לגלגל אותה לאחרים. לא יכולה להיות אחריות ציבורית ממסדית ללא אחריות אישית ושיקול דעת אישי וזה נכון בכל תחום. כל מי שהגיע לריצה ידע את התנאים והמרחק ולקח אחריות על החלטתו לרוץ בה ובכל שלב בריצה יכל כל רץ לפרוש מהריצה. בסוף זה החיים והבריאות של הרצים עצמם ולא של הפקידים המחליטים. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה