עיתוני סוף השבוע האחרון עסקו רבות בממשלה הבאה. כל אותם עיתונאים שהוכיחו פעם אחר פעם שלנבואותיהם יש רצון עצמי ומה שהם מעריכים בדרך כלל ממש לא קורה (זוכרים! - הנקמה של אובאמה) כבר יודעים איך תתנהל הממשלה הבאה. לממשלה הבאה יהיו 4 ראשים וגרופית. הראשים הם של ביבי עצמו, של אביגדור ליברמן שמראה סימני דעיכה בפוליטיקה, והכוחות החדשים של יאיר לפיד ונפתלי בנט שהוכיחו עד כה קשיחות וערמומיות מול נתניהו, יכולת שליטה במיפלגותיהם הם, יכולת התמקדות ופרגמטיזם פוליטי. סה"כ מבטיח טובות אבל כיצד הכימיה ביניהם תעבוד בהכרעות לאומיות אמיתיות קשה לדעת.
שותפה להם הגרופית החדשה של ביבי ציפי "קלין". היא עדות חיה כמה קר באופוזיציה, כמה אפשרויות הולכות לאיבוד וכמה העתיד מתעתע בגחמותיו. לכן הייתי מציע לכולם לא לעסוק בעתידנות - בטח לא לאלה שכבר הוכיחו שהכתבות שלהם הם משאלת לב גחמניות של העורך ולא אבחנה של המציאות. זה מזכיר בדיחה על קלוד, החקלאי מצרפת (אולי הוא היה בכלל דייג), שתמיד הפליא בחיזוי מדויק של מזג האוויר. יום אחד שאלו את קלוד - תגיד קלוד, איך אתה תמיד יודע? - זה פשוט מאד אמר קלוד - אני מקשיב לתחזית ואומר את ההיפך.
לא סופרים אותו
הביקור המיועד של אובאמה בישראל מאד חשוב למעמד הבין לאומי של ישראל ומרגש הרבה ישראלים. אולי בחדרי חדרים אפילו יצליחו להסכים על איראן. בינתיים לא סופרים את ארה"ב במזה"ת. מהרגע שארה"ב כבר לא תלויה בנפט המזרח תיכוני היא מבהירה לכולם שהיא לא מתכוונת להסתבך יותר במזה"ת, בעולם הערבי ובעולם המוסלמי. צרפת ובריטניה, כמו כל אירופה, עדיין תלויות בנפט ערבי, סובלות מהגירה מוסלמית וחשופות לרדיקליות מוסלמית מבית. הן עדיין חושבות שהפיתרון לבעיותיהם, לפחות החלקי, תלוי ביכולתן להנדס את המציאות הפוליטית לפחות במרחב המוסלמי ערבי.
בלוב ארה"ב סיפקה סיוע לוגיסטי ואווירי מוגבל לצרפת ובריטניה, שתי ידידות ובנות ברית שהלכו עם ארה"ב לעיראק ואפגניסטן, במאלי הסכימו האמריקאים להטיס כוחות צרפתיים ולאחרונה החלו בבניית בסיס מזל"טים בצ'אד כדי לאסוף מודיעין ולחסל מחבלים (בשיטות "ישראליות"). מעט שרחוק מלענות על הצרכים כפי שבריטניה וצרפת חושבות. בינתיים לוב מתפוררת ואספקת הדלק ממנה אמנם במגמת עליה אבל מאד לא יציבה כי השבטים הלוביים לוחמים אחד בשני. בכל הסהרה שולטים נוודים עם אידיאולוגיה מוסלמית רדיקלית שהמערערות את היציבות בכל מדינות דרום הסהרה, מלחמת האזרחים בסוריה כבר מזמן יצרה מצב בלתי אפשרי של ברירה בין בשאר אסאד, הציר האיראני וההתעצמות האזורית של איראן לבין חבורות "אל קאעידה" שכבר שולטות על חלקים מעיראק וסוריה. עיראק גולשת במהירות להיות חלק מהציר האיראני/שיעי במזה"ת ומצרים, אבן הראשה של היציבות האזורית, עומדת על סף קריסה כלכלית ופוליטית והכל, לדעת בריטניה וצרפת, בגלל חוסר המדיניות של ארה"ב. כעת הם החליטו שהווקום הפוליטי של ארה"ב מסוכן מדי, בסוף גלי ההגירה ישטפו אותם. בצעד המבטא אי אמון עמוק בארה"ב החליטו שתי המדינות למצוא דרכים לחמש את המורדים בסוריה למרות ארה"ב, למרות רוסיה ולמרות האיחוד האירופי בכללו. הניסיון מלמד שבסוף המעורבות האזורית של אירופה מתגלגלת לנטיה לשלם במטבע ישראלית על ההסתבכויות שבדרך.
כללית ואסטרטגית לדעתי צודקת ארה"ב שהיא מקטינה למינימום את מעורבותה באיזור - הניסיון הוא חד משמעי שטוב לא יצא מזה לאף אחד. ברור גם שאת ארה"ב כבר לא ממש סופרים באזור אבל בהקשר הצר של יחסי ישראל עם ארה"ב העובדה שארה"ב הרבה פחות מעורבת, הרבה פחות מסובכת באינטרסים סותרים והרבה פחות מנסה להנדס את הערבים דווקא מחזקת את הקשר והשיתוף עם ישראל. אחרי הכל עדיין אין תחליף לטכנולוגיה האמריקאית, ביחוד אם היא משלבת בתוכה טכנולוגיה ישראלית, והאצבע של ארה"ב באו"ם היא עדיין מחסום לכל ניסיונות הדה לגיטמציה לישראל. שבריטניה וצרפת ישקעו בבוץ שאין ממנו מוצא ויצהירו על שלום עולמי עם הפלשתינים שאין לו שום תוחלת ושיפסיקו לספור את ארה"ב - לישראל זה דווקא מועיל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה