אמיתות ופרופורציה

מייחסים לסטלין את האימרה שמותו של אדם הוא טרגדיה - מותם של מיליונים  סטטיסטיקה. דווקא התהודה התקשורתית העצומה סביב מעשהו של סא"ל שלום אייזנר, ההתנפלות של צד שמאל על המיקרה כמיקרה שמוכיח שישראל בדרך למדינה גיזענית, מדינת אפרטהייד, שלא לאמר מדינה נאצית, מוכיחה על נדירות המיקרה. לא שהקואליציה לחיסול ישראל לא עושה פרובוקציות, עשרות מהם בשבוע, אלפים בשנה, אבל בדרך כלל הפרובוקציות לא אוחזות מים. ככל שהמהומה יותר גדולה המיקרה כניראה יותר נדיר (כלב נשך בן אדם לא ידיעה - אדם נשך כלב סנסציה). כדי להוכיח שהמיקרה בעצם מאפיין שלפו את הנוסחה של המיקרים הלא ידועים, כמה יש מיקרים שהמצלמה לא רואה טוענים אלו שלא זקוקים להוכחות. ובכן אם היו הרבה מיקרים זה היה הופך לסטטיסטיקה - למזלנו ולזכותנו זה עדיין מיקרים שממלאים את החלל ולא הסטטיסטיקה. כשבארה"ב פיזרו השנה ולפני שנה את המחאה החברתית המקומית שכינתה את עצמה "לכבוש את וול סטריט" באלימות רבה גם מול המצלמות (הרבה יותר משלום אייזנר), עצרו אלפים רבים, לפעמים 700 בערב, זה הפך לסטטיסטיקה - לנורמה. זה נכון גם למפגיני האנטי גלובליזציה באירופה. איפוק הם צריכים ללמוד מאיתנו ולא אנחנו מהם.

אמנון אברמוביץ, שפעם החזקתי ממנו, המליץ בעקבות המיקרה, ביומן השבוע של ערוץ 2 מיום שישי האחרון, להקים "פיקוד שטחים" שיתמחה בנושא. כניראה את השנים האחרונות הוא בילה במאדים. מאז ריסוק הצבא העיראקי במלחמת המיפרץ הראשונה ב 1991, לפני 21 שנים, והסכם השלום עם ירדן מ 1993, לפני 19 שנים, עיסוקו הכמעט בלעדי של פיקוד המרכז זה "השטחים", כך גם עיסוקה היחיד מאז הקמתה של אוגדת איו"ש. שם מפתחים תורות לחימה שעוסקות בכוח הרך, הפגנות, מחאות, שביתות ופרובוקציות, בדרך כלל בהצלחה רבה. שם נותנים את הדעת על הסברה, תדמית ומלחמה על התודעה, גם זה לרוב בהצלחה, שם גם הוקמו יחידות מיוחדות לנושא שמוכשרות במיוחד לבעיתיות של השטחים, דובדבן, חטיבת כפיר, מג"ב איו"ש ועוד. בגלל זה אנחנו עדיין מתייחסים למיקרים בשטחים כמיקרים ולא כסטטיסטיקה ובגלל זה ההפגנות בבילעין, נבי צאלח, קלנדיה ושאר מקומות כבר מזמן לא בפוקוס העולמי עוד הרבה לפני האביב הערבי. אז כן!!! יש לנו פיקוד שטחים גם אם שמו פיקוד מרכז ויש לנו יחידה מתמחה גם אם שמה אוגדת איו"ש רק שאמנון לא התעדכן כשחזר ממאדים.

הסוף של הצדק

קרן המטבע הבין הבין לאומית עסקה בעבר בעיקר בסיוע למדינות נחשלות. מדינות בהם אין חשמל ברוב המדינה, אין מיים נקיים, יש המון איידס, שחיתות ואלימות בלי סוף. המשבר באירופה הביא את קרן המטבע לגייס טריליון דולר (מיליון כפול מיליון), במונים רבים יותר מאי פעם בעבר, לא למען הרעב בדרפור, האיידס באפריקה והמלריה בהאיטי אלא למען אלו שיש להם כמעט הכל וכמעט תמיד: מים זורמים, חשמל ואינטרנט בכל מקום, פנסיות לגיל הזיקנה, רפואה משוכללת, השכלה גבוהה בתפוצה רחבה וקיצבאות נדיבות למובטלים ולמעשה כמעט לכל אחד. לעניי העולם, בפרפרזה לעניי ישראל, לא נישאר כי אם לא יצילו את החזקים, למרות הציניות שבדבר, החלשים פשוט ימותו מרעב. בסוף מי שחשב שאפשר לממן הכל, חינוך מגיל אפס, דיור זול ומשכנתא מסובסדת, קיצבאות לכל דורש עד כדי שיחרור מכל אחריות כלכלית וכאילו אין מחר סופו שמחר לא יהיה לו מה שהוא הורגל עליו כזכות יסוד ועוד יותר לא יהיה למי שיותר בשוליים כי יש מחר ובסוף הוא גם מגיע. המחר הזה הוא ההיפך הגמור מ"צדק חברתי" - המחר דומה הרבה יותר לכל דאלים גבר.

אירופה מאבדת את השליטה שהייתה לה בכלכלת העולם ומעבירה את כוחה למדינות כמו סין, הודו וברזיל, את אפריקה זרקו לפח כי אין מספיק כסף לנהנתנות ולרווחה באירופה - זה לא שיש אפשרות אחרת לאירופה אבל אצלנו כאן בישראל עדיין לא מאוחר.  אצלנו צריך להמשיך לנהוג באיפוק כלכלי כי אם המחר יראה כמו באירופה ישלמו על זה לא דפני ליף וחבריה (יאוש - שם יותר טוב) אלא אלו שבשוליים החברתיים, הכלכליים והגאוגרפים של ישראל. צדק חברתי אמיתי מחר מתחיל באחריות כלכלית היום.

הש"ס של צרפת

הרבו אצלנו להתווכח על קבוצות שוליים שכביכול "סוחטות" את הדמוקרטיה הישראלית, את הזרם המרכזי. אני טענתי שלא משנה מה הא שיטת הבחירות תמיד יש קבוצה נחושה שבכוחה להטות את המאזן הכללי ותמיד היא עושה את זה עבור תמורה פוליטית. הבחירות בצורפת לנשיאות יוכרעו, כניראה, בסופו של דבר על ידי קבוצת המהגרים המוסלמים במדינה. הם לכשעצמם כדי 8% מהאוכלוסייה אבל הם מאוחדים נגד סרקוזי שפעל במרץ נגד הרב תרבותיות בצורפת, הריץ חוקים, כמו חוק הבורקה, שדוחק את המוסלמים להתנהג כצרפתים במרחב הציבורי, ובנה את מדיניות הפנים על חוסר סובלנות לרדיקליות מוסלמית ובכלל. הם יבואו להצביע בממוצע גבוהה מהממוצע הצרפתי הכללי הצפוי, שהוא הרבה מתחת ל 60%, לא כי יש להם דעה על הכלכלה הצרפתית אלא כי יש להם אמירה על מעמדם בחברה הצרפתית. כמו בכל אירופה חוברת הקהילה המוסלמית לרדיקליות של השמאל, שמכל בחינה אמור להיות ההיפך האידיאולוגי של האסלאם, וביחד הם מרכיבים גוש של 13% מהמצביאים בצרפת. אין להם סיכוי להגיע לסיבוב השני אבל בסיבוב השני הם יתנו את קולם לפרנוסאה הולנד הסומיאליסט נגד סרקוזי. הם כניראה אלה שיכריעו את הכף מי יהיה נשיא צרפת הבא אלא אם כן הימין של מארי לה-פן ושאר הכוחות הפוליטיים בצורפת יתלכדו כאיש אחד נגד המצב שלבסוף הברית הירוקה אדומה היא שמכתיבה מי יהיה נשיא צרפת. עכשיו אלינו בישראל - צורפת היא רק דוגמא להתהליך שמשנה את אירופה. ברוב היבשת הסיכוי של פוליטיקאי שלא משלם לפחות מס שפתיים לקהיליה המוסלמית (או החרדית אצלנו) קטן משמעותית. צרפת המתאסלמת כניראה לא תאהב את ישראל אבל, אולי למזלנו, היא שוקעת ומפנה מקום לכוחות חדשים.