חוק הכרחי

הצעת החוק שפורסמה אתמול להכניס להסדר תחוקתי את הסמכות שבג"ץ נטל לעצמו שלא כחוק לפסול חוקים של הכנסת היא צעד מבורך והכרחי. רק בישראל, מכל הדמוקרטיות, אין שום הסדר תחיקתי ברור שמסדיר פיקוח משפטי על החקיקה ומסדיר את הסמכות איך ומתי מותר לפסול חוק שהכנסת, הריבון העליון, חוקקה - זאת לתשומת לב כל אלו שכבר מדברים על "פגיעה אנושה" בזכויות האדם בישראל - אודה לא הבנתי את הקשר והיכן הפגיעה בדיוק.

לפי החוק המוצע רק הרכב של 9 שופטים יכול לפסול חוק של הכנסת ברוב רגיל ורק רוב נוכח (כלומר שמשתתפים בפועל בהצבעה) של 65 מכלל הנוכחים בהצבעה יכול לתת תוקף מחודש לחוק. ההצעה התקבלה בהבנה או בהסכמה שבשתיקה גם על ידי חסידי האקטיביזם השיפוטי של אהרון ברק. הייתי מכניס כמה שינויים שמצד אחד היו מקשים על בית המשפט העליון לפסול חוק של הכנסת ומצד שני מקשים על הכנסת לחוקק מחדש חוק שניפסל - הייתי מכנה זאת ביטול המרכיב של המיקריות והרוב המזדמן. מבחינת בית המשפט העליון הייתי תובע הגדלת הפורום ללפחות 11 שופטים ואת הרוב שפוסל את החוק מרוב רגיל לרוב +1., כלומר במיקרה דנן צריךרוב של 8 שופטים נגד חמישה כדי לפסול חוק. הכוונה היא שפסילת החוק מתבססת על מובהקות משפטית ולא על דעת יחיד שאם היא במיקרה נוטה לכיוון מסויים החוק תקף ולהיפך. כבר הבעתי דעתי זאת בתגובה על פסיקת בג"ץ שהכשירה את חוק האזרחות המתוקן ברוב של אחד - 6  נגד 5. טענתי שבמצב כזה אין מובהקות משפטית ברורה לפסילה או אישור של החוק והמיקריות של ההרכב יכולה להיות דומיננטית בתוצאה. השינוי השני שהייתי מכניס הוא שהרוב המיוחס לביטול החלטת בג"ץ, בתנאי שהפסיקה הייתה מובהקת ולא ברוב מיקרי של אחד, חייבת להיות לפחות של 70 ח"כ נוכחים. כלומר החוק המאושרר צריך לשקף אינטרס ציבורי מובהק שגם חלק באופוזיציה מסכימים לו ולא תוצאה של הזדמנות קואליציונית.

עד כדי כך השתלטה המישפטיזציה על הכנסת שהיועץ המישפטי של הכנסת, פקיד של הכנסת שאמור לפעול מאחורי הקלעים, מיהר לפרסם הודעה שדעתו אינה נוחה מהצעת החוק החדשה ולדעתי ההכרחית. היועץ נימק את דעתו הלא נוחה מהחוק בשני נימוקים עיקריים, מעמד ישראל באומות ומה יאמרו עלינו בעולם והרוב הקטן של 65 חברי כנסת המאפשר לרוב הקואליציות שהוקמו עד כה לעקוף את בג"צ כלאחר יד . אף אחד מהנימוקים אינו משפטי אלא פוליטי מובהק מסוג הנימקים שכל פעיל חברתי משמאל ומימין יכול לגייס - הם נוגעים למהות הפוליטית של החוק ולא לשאלה אם התיקון מתיישב עם חוקי היסוד או החוקים בכלל של ישראל. זה כבר לא רק הבג"ץ אלא כל יועץ משפטי נוטל לעצמו סמכות להורות לכנסת מה מותר לה לחוקק ומה לא ועוד לרוץ עם זה לתקשורת. איני יודע אם מותר לפטר את החוצפן מהכנסת אבל ברור לי שצריך לפטר אותו. גם כי הוא רץ ראשון לתקשורת וגם כי נימוקיו אינם משפטיים אלא דעתו הפוליטית אישית ואינה ממין העיניין. אבל במדינה שבג"ץ אוכף על שר מנכ"ל שלא לטעמו כניראה שכבר אין גבולות והכל מותר אפילו ליועץ המשפטי של הכנסת, פעם קראתי לזה "הריבונות האחרת". שכחנו קצת שבתי המשפט צריכים לפסוק לפי חוקי הכנסת ולא הכנסת צריכה לחוקק לפי סמכות בתי המשפט - ככה זה בדמוקרטיה כשהעם ריבון באמצעות הפרלמנט ובתי המשפט הם כלי לשרות העם וממש לא ההיפך.