מחאת "יוקר המחיה" מציגה בפנינו ראי של מחירים משתוללים ורמיסה של רווחת הפרט במעמד הביניים. העובדות הם קצת שונות. מאמצע 2010 עלו המחירים בישראל (לא כולל התייקרויות חודש מרץ שלגביהם עוד לא פורסם המדד) ב 4%. השכר הממצוע עלה ב 4.5% ושכר המינימום עלה מ 3850 ל 4200 , בחישוב פשוט ב 9%. בחצי השנה האחרונה, מאז ראשון לספטמבר 2011 עד ראשון למרץ 2012, לא עלה המדד אפילו בעשירית אחוז. אנחנו יודעים שהחשמל והדלק התייקרו מאד בסדר גודל של כ 10% (תלוי בדיוק איך מודדים וממתי) אבל מצד שני סל ממוצע לפסח, לפי בדיקת ערוץ 2, הוזל בכ 8% לעומת אותם מוצרים לפני שנה. לפני כ 4 שנים, כשהשכר הממוצע במשק היה נמוך בכ8% מהיום, החשמל, באפריל 2008, עלה אפילו יותר מאשר היום, חלקו בסל הצריכה המשפחתי היה לכן לפחות 10 יותר גבוהה. מאז היתה לנו תקופת נחת, גז זול ממצרים וממאגר "יפ תטיס". שניהם כבר לא זמינים למשק הישראלי ועדיין, יחסית להכנסה החשמל יותר זול מאשר לפני 4 שנים. לפני 4 שנים לא הייתה במשק מכונית חדשה שעלתה פחות מ 90,000 ש"ח חוץ מהפיאט פונטו ללא תוספות שעלתה 87,500 ש"ח. היום יש שלל מכוניות במחירים בין 90,000 ש"ח ל 60,000 ש"ח, חדשות, זולות בתחזוקה וזולות בכ 40% בצריכת הדלק כך שלמשפחה בתחילת דרכה יש אפשרות הרבה יותר זולה לרכוש מכונית חדשה ולהשתמש בה עד שהילד השני מגיע לגיל שלש ולמרות מחירי בדלק המאמירים להוציא פחות!! על תחבורה משפחתית.
מסכי טלוויזיה חדשים ושטוחים עלו כמעט כיפליים לפני 4 שנים - היום ניתן לרכוש מסכי לד 42" חדישים ב 4500 ש"ח. שכחנו שמסכים דקים מפלסמה באותו גודל עלו אך לפני שנים מועטות מעל ל 10,000 ש"ח. התקשורת הסלולרית הוזלה משמעוותית - יש כאן מילכוד כי רובנו עברנו מתקשורת סלולרית דור 3 - קרי מצלמה, מסרונים ושיחות לדור 3.5 או דור 4, הכוללות תוספות של גלישה באינטרנט , מיפוי ושאר דברים (אפליקציות) ועצם העובדה שסמרטפונים, שכמעט ולא היו מצויים בשוק לפני 4 שנים, הפכו להיות מצרך המוני מבוקש בשימוש נירחב מעידה על זולות התקשורת והקפיצה ברמת החיים, לצד הסמרטפונים התפתח שוק של "שידרוגים" משגשג שבו משדרגים מאות אלפים של צרכנים, באלפי שקלים כל אחד, את הסמרטפון הישן מלפני שנה באחד חדש מהשנה.
המחאה החברתית הביאה עימה ביטויים כמו "יאוש", "אין תקווה", "לא גומרים את החודש" ו"מעמד הביניים המתרסק". אני משער שמפריחי הסיסמאות התחילו להאמין ליאוש בעצמם אבל הנה בא סקר האושר העולמי ומיקם את ישראל במקום ה 14 בעולם, באמצע העשירון העליון, לא הרחק מארה"ב, מקום 11, והרבה לפני בריטניה, צרפת וגרמניה (מקום 30). הרי סיפרו לנו כמה טוב לחיות בגרמניה כי יש מילגה קבועה לאמנים ושכר הדירה בברלין הרבה יותר זול (וכניראה גם המיטען הריגשי זול במיוחד). איך שלא יהיה הנתונים של האו"מ לא מסתדרים אם"יאוש" ושאר ירקות מבית היוצר של דפני ליף, סתיו ספיר ורגב קונטס. כתב וואלה הוסיף את המילים "למרבה התדהמה". לו לא היה שבוי בקלישאות היה יודע שישראל תמיד מתברגת בצמרת, בכל סקר עולמי, כשמדובר בתחושת האושר האישי והלאומי.
אתמול, בכתבה על תוכנית "תלפיות" לרופאים צעירים בבית החולים שיבא בתל השומר, כתבה מדהימה שמילאה אותי גאווה ושהציגה חזון מעשי למדע ולרפואה בישראל, הדגישה הכתבת לפחות 7 פעמים שהרפואה הציבורית בישראל "קורסת", סתם ככה בלי לציין נתון או מקור לטענה. לא מתוך ידיעה אלא מתוך הערכה אני משער שבמקום שבו יש אוכלוסייה חזקה שיש לה יכולת כלכלית אכן הרפואה הציבורית נמצאת תחת איום. ראינו את האיום במאבק המתמחים שהתמקד כולו במקומות האלה ובראשם בית החולים איכילוב בהכי מרכז של תל אביב. אבל כל מי שמשוטט בארץ מחוץ למרכז השבע , מעונו של "מעמד הביניים המתרסק", רואה, חש ויודע שהרפואה הציבורית חיה ונושמת ונותנת שירות רפואי טוב, הרבה יותר טוב משרות רפואי כמעט בכל מקום אחר בעולם, להמוני עמך ישראל, לערבים, לחרדים, לעולים, ליהודים וסתם אלו שלא בשני העשירונים העליונים. גם הנגיד פישר בראיון לסבר פלוצקר במוסף לשבת של ידיעות אחרונות ערב החג ציין שאין דומה העוני בארה"ב לעוני בישראל בעיקר בגלל האיכות של הרפואה הציבורית (המתרסקת).
האם הכל טוב - וודאי שלא! מחירי הדיור והשכירות המאמירים הצליחו להאפיל על כל שאר ההשגים והנושא אכן מצריך טיפול מערכתי נכון - ניראה שהממשלה אכן פועלת בכיוון. אבל כל הסיסמאות בסיגנון "לא גומרים את החודש" לא מעוגנות בשום מסכת עובדות מלאה. האם המחאה הייתה מיותרת - וודאי שלא ! כי תמיד יש לברך על יוזמה של צעירים לשנות את המצב ואולי תצמח מהמחאה תודעה צרכנית מפותחת וערנית שתהווה מנגנון בקרה יעיל במונים מכל מערכת פיקוח ממשלתית נגד עליית מחירים. אבל שלא יספרו לנו שרע , מיאש ואין תקווה לחיות בארץ - ההיפך הגמור הוא הנכון. לא אני אומר זאת - אלא האו"מ בכבודו ובעצמו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה