מיד לאחר התפרעות נוער הגבעות במטה חטיבת אפריים בשומרון, לפני כשבוע, נודע שהרמטכ"ל החליט, באישור שר הביטחון, למנות את תא"ל ניצן אלון למפקד פיקוד המרכז הבא בדרגת אלוף. תא"ל ניצן אלון היה יעד להטרדה בלתי פוסקת של קיצוני יש"ע בהיותו מפקד אוגדת איו"ש וככזה היה גם המוציא לפועל של מדיניות הממשלה. אני מניח שתא"ל אלון מתאים לתפקיד, מכיר את הגיזרה והעבר שלו מכשיר אותו ללא ספק למשימה. אבל אי אפשר לקבל את כותרות העיתונים שזעקו "התשובה לנוער הגבעות" בהתייחסם למינוי. תארו לכם שנמנה אלוף בצה"ל כי הוא "התשובה המתאימה לערביי ישראל", אלוף אחר ימונה כי הוא "מענה הולם למתפרעי נבי צאלח ובילעין" ותת אלוף ימונה כי הוא "התגובה המתאימה להשתמטות החרדים מהשרות". אני מאד מקווה שניצן אלון מונה לתפקידו כי הוא מתאים ורב זכויות אבל אויה לנו אם הוא מונה לתפקיד כי הוא "מענה לנוער הגבעות". להזכירנו שכקצין בכיר בצה"ל הוא ממונה גם על שלומו של נוער הגבעות והתשובה להתפרעותם אינה במנדט של צה"ל. לשם כך יש ממשלה ומדיניותה, פרקליטות ובתי משפט והמישטרה. אם צה"ל פועל נגד נוער הגבעות הוא שלוחם של המוסדות שמניתי. העיתונים טוענים שהם "שומרי הדמוקרטיה" והנה הם הראשונים לייצר מראית עיין של צבא פוליטי שממלא שליחות פוליטית בתוך החברה הישראלית וממנה את קציניו כי הם "תשובה פוליטית" לתופעה הרסנית. העיתונות מעלה בתפקידה, יש לאמר בששון אלי קרב ולא רק "נוער הגבעות" אלא גם התקשורת תקעה עוד מסמר בדמוקרטיה הישראלית. אני מאחל לתא"ל ניצן אלון הצלחה בתפקיד כמגן עם ישראל ולא "כתשובה לנוער הגבעות" (אגב אצל אהוד ברק יתכן שזה היה מניע חשוב אבל לא בברק עסקינן אלא בתקשורת בדמוקרטיה).
הנמכה
ברוב מדינות אירופה, בה הפך האסלאם לחלק חשוב ממרקם החיים האזרחי, חוקקו חוקים המגבילים את הרעש שמותר למואזין לייצר כשהוא קורא, חמש פעמים ביום, למאמינים לבוא ולהתפלל. בסיס החוק הוא שהרעש במרחב הציבורי חייב להיות מפוקח כדי שלא יהפך למיטרד. בחלק מהארצות, כדי לייצר שיוויון כלפי החוק, הוטלו גם הגבלות על צילצול בפעמוני הכנסיות – ממש מאותו הטעם. המרחב הציבורי אינו הפקר שכל אחד יכול למלא אותו ברעש כעוות נפשו מתי שיחפוץ בכך. גם בארץ חוקקו חוקים שמגבילים את הרעש במרחב הציבורי, למשל בשעות המנוחה ובלילה או, כפי שחוקק לאחרונה, שמגביל הפעלת מפוחי עלים בשעות ובמקומות שיש בהם כדי להטריד את מנוחת השכנים. ברור שדמוקרטיה חייבת לשמור גם על זכויות המיעוט כולל הזכות להיות "אחר". המסגדים הם חלק מנוף ותרבות ארצנו זה מאות בשנים וקריאת המואזין היא רעש רקע טיבעי במזרח התיכון כולו וגם אצלנו בישראל, טוב שכך, אבל לכל דבר יש גם מידה והדמוקרטיה, כפי שאמר פעם צרציל, מסתיימת תחת חותמו של הזולת.
לאחרונה הפכו המסגדים, בעיקר באזורים מעורבים, לחלק מהמאבק התרבותי ובמיקרה של ישראל, גם לחלק מהמאבק הלאומי. בבוקר עיד אל אדחה האחרון, לפני כחודש, כשטיילתי ביער במרחק כ 2 ק"מ מהישוב הערבי נוצרי תרשיחא, חלק מעיריית מעלות, התמלא בשש בבוקר היער בקריאות המואזין ובתפילות הבוקר המלוות את עיד אל אדחה. בתרשיחא יש שכונה מוסלמית בדווית שהתברכה במיסגד חדש לפני כמה שנים. מאז המסגד הזה טורד את מנוחתם ושיגרת יומם של תושבי תרשיחא, המושב הסמוך מעונה וחלק מכפר ורדים ברעש מטריד שאינו פוסק. באותו בוקר של עיד אל אדחה נמשכה תפילת הבוקר מהמיסגד הרבה מעל לשעה. מי שירד בערב לתרשיחא יכל לראות את פניהם המכורכמות של תושבי תרשיחא ולשמוע את זעקתם. לא!! לא מדובר בהשקטת המיסגד ובמניעת הפולחן – מדובר בהנמכתו כך שישמע רק בסביבתו הקרובה, בשכונה הבדווית של תרשיחא. אני נגד הגבלת זכות הפולחן של מי מאזרחי ישראל אבל הפולחן הוא עיניינו האישי של כל אדם ואדם. במרחב הציבורי חייבות להיות הגבלות הנובעות מהצורך לכבד גם את זכותם של אחרים. לכן כן!! אני בעד חוק שיגביל את עוצמת הראש של המסגדים הן בסוג הצליל, בתדר ובעוצמה כך שהמרחב הציבורי לא יהיה להפקר. להשתיק מסגדים – חס וחלילה – לעמעם ולצמצם את הרעש ולא רק של המסגדים וודאי וודאי. זה לא צריך לבוא כחוק "להשתקת מסגדים" אלא כחוק שמסדיר את הרעש במרחב הציבורי. הוא כבר קיים וצריך רק לעדכן אותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה