אתמול התפרעו מאות ליד בית הספר המקיף בעין מאהל, מעט צפונית נצרת. הסיבה להתפרעות מנהלת חדשה לבית הספר המקיף שעברה את כול שלבי המועמדות והכשרות אבל, למבוכתנו, אינה תושבת עין מאהל. לא מדובר במנהלת עולה חדשה מרוסיה או ארה"ב אלא בערביה משכילה כשירה למהדרין. מטענות המתפרעים חסרי הרסן המנהלת המיועדת "לא מכירה את בני המקום" או, לחילופין "לא יודעת איך להתנהג עם בני המקום" משל הפערים המנטליים והתרבותיים בין בני עין מאהל לבין תושב ערבי אחר מצפון הארץ דומים לפערים בין האסקימואים בקוטב לבני המסאי בקו המשווה. אי אפשר שלא להבין שסך הכול מדובר בפגיעה בכבודה של חמולה מרכזית בעין מאהל שהניחה שהתפקיד כבר מונח בכיסה עד שבא הממסד הציוני האכזר עם עקרונות שיוויון והתעקש גם על מכרז שיוויוני. מכאן ברור שהמנהלת לא תוכל להיכנס יותר לבית הספר. זה יתחיל בניקוב גלגלי הרכב, ימשיך ביריות הפחדה באוויר ועלול להסתיים גם ברצח ממש. האלימות הבלתי מרוסנת מעידה שלא מדובר בתסריט דימיוני. מכאן יש לממשלה מספר ברירות. להיכנע לנורמות החמולתיות ולהשלים עם חינוך פחות טוב לנוער הערבי, להתעקש על המינוי ולסכן את המנהלת, בהנחה שהיא תירצה ללכת עד הסוף, או לחפש דרך שלישית. אין לממשלה ברירה, לא מדובר על היבט ציוני או לאומי, אלא על היבט מממשלי וזכותו של הנוער הערבי לחינוך בנורמות מתקדמות, אלא לסגור את בית הספר ולפזר את תלמידיו בבתי הספר האחרים בסביבה.
מכאן אנחנו עוברים לפרשיה השניה. כפי שפורסם היום במעריב סילקו בעראבה את בנות השירות הלאומי מבתי הספר של המועצה המקומית. ליבת ההתנגדות, אחרי שמורידים את כול הקליפות, היא החשש מהשתלבות ושיוויון בישראל . לפי ועדת המעקב של ערביי ישראל מדובר בניסיון "למערב" את הנוער הערבי או להפכו ליותר ישראלי על חשבון שורשיו וזהותו הלאומית - שמבחינתם אינה ישראלית אלא פלשתינית. הקיצונים אף טוענים שהשתלבות מרחיקת לכת של ערביי ישראל במארג החברתי של ישראל היא לפחות הפניית עורף לעיניין הפלשתיני עם לא בגידה ממש. כמו בסוגיית הפליטים חוסר השיוויון והבידול הם כלי מרכזי בהמחשת הטיעון שמדינת הלאום של העם היהודי מעצם הגדרתה לא יכולה לקיים שיוויון אזרחי לערבים. יותר מכך כיצד יוכלו ערביי ישראל לטעון לקיפוח מובנה אם מאמצי הממשלה למצם את התופעה אכן ישאו פרי. לכן מותר לשאול האם הנהגת הציבור הערבי כשהיא מעלה את טענת הקיפוח אכן מעוניינת בשיוויון לערביי ישראל או בדה לגיטימציה לרוב היהודי. בינתיים, כך או כך, שיוויון מבחינת ועדת המעקב של ערביי ישראל שווה אסון ומבחינת החמולות בגליל עירעור סדרי בראשית.
אסור לנו לשלוט על עם זר, עם בעל ערכים ותרבות שונה, ובעיקר מטרות הסותרות את עצם קיומנו כאן כמדינה יהודית. ולכן במקום להמשיך ללכת עם הראש בקיר ולנסות לרבע את העיגול, עלינו להבין שהדרך היחידה לקיום היא קיום נפרד, ואין הבדל בין ערבי מג'נין, דמשק, או חיפה וסכנין, לכולם רקע וערכים ומטרות זהות.
השבמחקועל כן עלינו לבצע התנתקות של אמת, ולוותר על הנסיון הנואל לשלוט על עם אחר. עלינו לוותר על החלום של ארץ ישראל השלמה על שתי גדותיה, ולהעביר את ערביי ישראל ויש"ע למזרח ארץ ישראל - ממלכת ירדן של היום.
זו הדרך היחידה לסיכוי לקיום הדדי באיזורנו, זו הדרך היחידה לשלום - גם אם בעתיד הרחוק, חייבים להשלים את התהליך הציוני, ומול העברת יהודי ארצות ערב לישראל, יש להעביר את ערביי ישראל לארצות ערב.
זו הדרך הצודקת, ההדדית, היחידה האפשרית