יום שלישי, 18 באוקטובר 2011

המעגלים האחרים


אנחנו נוטים להתייחס לעיסקת שליט דרך משקפי הביטחון והשאלה הבלעדית כמה אסירים ישוחררו והאם זה יאיץ את הטרור בעתיד. יש לעיסקת שליט רובדים נוספים שנתנו לעיסקה, דווקא עכשיו ובתיזמון הנוכחי, מימדים אסטרטגיים חשובים ביותר ולא! הם אינם קשורים לטרור.


מאז וויתרה ישראל, לדעתי בצדק, על הפלת שילטון החמאס במבצע "עופרת יצוקה" לפני כמעט 3 שנים, כיוון הפעולה המשמעותי היחיד שנותר הוא כיוון של הסדרה ודו קיום עוין עם החמאס. ישראל השתיתה את ההסדרה על כוח ההרתעה החלקי שנוצר במבצע "עופרת יצוקה". לחמאס היו פטרונים רבים כמו איראן, סוריה, ומאז משט המרמרה ב מאי 2010 גם תורכיה. היחסים עם מצרים, שהתייחסה לחמאס כשלוחה של איראן, היו "קרירים". חמאס שתלוי באיראן, סוריה וניתמך על ידי תורכיה הוא בהכרח חמאס פרובוקטיבי, תוקפני, מתגרה ומיצא טרור. המשענת הסורית קורסת במהירות, איראן שבלחץ הסנקציות נמצאת במצוקה כלכלית גוברת הפחיתה משמעותית את הסיוע לחמאס בעילה שהחמאס אינו תומך מספיק במשטר הסורי. תורכיה שרבים התיחסו אליה לפני כשנה וחצי עדיין כגורם מייצב ומאזן במזה"ת, הפכה לילד הרע שזורק גפרורים בכל מקום שיש בו אדי בנזין. דו"ח פלמר מלפני חודשיים  למעשה הצדיק משפטית את הסגר על עזה ותורכיה, בשאיפות העות'מניות שלה הפכה להיות גורם מאיים על הלאומית והכבוד הערבי - ביחוד זה של מצרים.

בעקבות הפיגוע באילת לפני חודשיים והתקפת השגרירות קהיר ב 09/09/2011 ניזקקה מצרים נואשות לשקם את הריבונות והמעמד הבינ"ל שלה ביחוד על סביבתה המידית. נוצרה זהות אינטרסים בין החמאס, שחיפש פטרון ומיקלט פוליטי אחר באזור, מצרים שביקשה מהחמאס אחריות על עזה, סביבותיה וצפון מערב סיני וישראל שמעדיפה, בצדק, פטרונות מצרית על עזה  מאשר פטרונות איראנית/סורית או תורכית. המצרים אמנם כבלו ויכבלו את ידיה של ישראל כשתרצה לפעול בעזה אבל תבעו קטגורית מהחמאס לא לאפשר פרובוקציות נגד ישראל ולא לאפשר הפרה של הריבונות המצרית מתוך עזה בקידמת סיני. עיסקת שליט אפשרה את המהלך הזה כולו והשתיתה את היחסים עם עזה על פטרונות מצרית. היא גם חידשה חלק מהתיאום הביטחוני האינטימי שהיה בין מצרים לישראל בימי חוסני מובארק והפחיתה מאד את הסכנה להתדרדרות קשה ביחסים בין המדינות. יש לזכור שמצרים תלויה בארה"ב בעוד סוריה, תורכיה ואיראן הם לעומתיות לאמריקה.

המעגל השני הוא היחסים הפנים פלשתינים. אבו מאזן מנהל מהלך של הכרה בינ"ל במדינת פלשתין. העיסקה חושפת את השליטה המוגבלת שיש לאבו מאזן בעמו  ואת העובדה שהוא אינו עונה לתנאי הבסיסי להכרה במדינה באו"ם – שליטה אפקטיבית על השטח המתיימר להיות מדינה. אין ספק שהמתח הפנים פלשתיני וגלי ההדף של העיסקה יקשו מאד על אבו מאזן לטעון להנהגה ושליטה אפקטיבית על מדינתו הווירטואלית. יש מדינת פלשתין מתפקדת שנקראת רצועת עזה והבעיה לפתחו של אבו מאזן. אבו מאזן נהג לתמרן, תחת הסיסמה "לחזק את אבו מאזן", את ישראל והעולם נגד החמאס – העיסקה אפשרה לישראל לתמרן את החמאס נגד אבו מאזן .

בתקשורת הערבית יש שפע של תגובות לעיסקת שליט והזרם העיקרי רואה בעיסקה "ניצחון" של החמאס. כל דבר שמביך את ישראל עדיין מעורר גלי שמחה בעולם הערבי. אבל יש בתקשורת הערבית זרם לא מוביל, לא מרכזי אבל חשוב ומשפיע, שניזון גם ממה שמכונה "האביב הערבי" שרואה בעיסקת שליט את הדוגמה העליונה של אחריות המדינה לאזרחיה וההפך מהמשטרים הערבים המדכאים ההורגים בימים אלה ממש אלפים מאזרחיהם הם בכל המרחב הערבי. ישראל כמודל חיובי, גם אם אינו מובן עד הסוף לחברה הערבית, הוא זרע שאין לדעת מתי ינבט אבל הוא תרומה ישראלית צנועה לאפשרות של מזרח תיכון משתנה.

יתכן שאולמרט היה על סף עיסקה טובה יותר, כמו שטען אתמול ראש המוסד לשעבר מאיר דגן, היתכן מתייחס רק למספרים ולתנאי השחרור. אבל הרקע הפוליטי היה שונה לגמרה – הייתי אומר שאין מה להשוות (מעניין שאולמרט היה הכי מוצלח אבל רק "כימעט" - בפועל הוא יצא לשתי מלחמות לא מוצלחות בהמעטה). זו הוכחה נוספת שראשי מה שמכונה מערכת הביטחון נגועים בחשיבה "טקטית" ולא מסוגלים להרים את הראש לאופק האסטרטגי.

אין ספק שארגוני הטרור משקיעים היום אחוז עצום מהיכולת המיבצעית שלהם לפיגועי חטיפה נוכח התמורה וההישג האסטרטגי הצפוי. כשלון של מבצע חטיפה מוריד לטימיון חצי שנה של הכנות מדוקדקות בארגון שיזם את המבצע. אין שום אפשרות לדעת לו, נניח, לא היו משקיעים במבצעי חטיפה בשל מורכבותם ובשל עמידותה של ישראל לסחטנות, לאן הייתה האנרגיה המביצעית מתועלת. יתכן שהיא הייתה מתועלת לסידרה ארוכה של מיבצעים פשוטים יותר שמחירם בצידם. מה שבטוח שהיא לא הייתה נעלמת. לעומת זאת מה שהתווסף לאנרגיה המיבצעית בדמות המחבלים המשוחררים כן מהווה סכנה נוספת לציבור הישראלי. כמו שאמרתי על שחרור של גלעד ישלם לפחות ישראלי אחד בחייו מהאנרגיה המבצעית הנוספת שנוצרה בגלל השחרור הסיטונאי. יחד עם זאת כשמסתכלים על כל התמונה הרחבה ממצרים עד איראן ותורכיה לא הכל שחור בעיסקה – יש בה גם המון הבטים חיוביים לישראל. לכן כתבתי שלו הייתי היום, בדגש על היום, שר בממשלה הייתי מצביע בעדה.   

תגובה 1:

  1. אני רחוק מאוד ממסקנותיך, אבל שמח לנימוקים המחכימים. אגב, כדאי לתקן את "לגמרה" ל"לגמרי"

    אורי

    השבמחק