תרופת אליל

יש סיבה ברורה למשבר הכלכלי שפוקד את גוש היורו, לפשיטת הרגל של כלכלות איסלנד, אירלנד, יוון, פורטוגל וספרד, לצעדי הצנע הקשים בבריטניה, צרפת ואיטליה ולהתדרדרות במצב המשק האמריקאי עד כדי חשש אמיתי ממיתון עולמי נוסף קשה מקודמו. הסיבה המקשרת את כל המשברים היא חוסר משמעת תקציבית, הרחבה התקציבית, הרחבת הגרעון או איך שתקראו לזה. בישראל שם הקוד הוא "שבירת מסגרת התקציב". עד לפני שנתיים עוד ראינו בדוגמא האירלנדית מודל לחיקוי עד שהם, במו ידיהם, התפתו לעושר החדש שנפל בחלקם, לצמיחה המהירה והעזו להשתית את התקציב הלאומי לא על ההכנסות בפועל אלא על הצמיחה העתידית של המשק. במילים אחרות הלוואה על חשבון העתיד בהנחה שבעתיד יהי מהיכן להחזיר את ההלוואה. משהחל המיתון העולמי וניבלמה הצמיחה העולמית - הקריסה הכלכלית של אירלנד הייתה רק שאלה של זמן.

מומחים חישבו שכדי שארה"ב תוכל להחזיר בהדרגה את חובותיה העצומים, כדי סך היצור השנתי שלה, היא צריכה קצב צמיחה שנתי של לפחות 4% לאורך לפחות שני עשורים. בינתיים הם מתקשים לקיים קצב צמיחה של 2.5% ומתקשים לשלם אפילו את הריבית על החובות, שלא לדבר על הקרן. אם ארה"ב תקלע למיתון נוסף שיעצור את הצמיחה או יצמק את המשק, התוצאה תהיה אסון כלכלי לארה"ב, לעולם ולנו. מי שרואה את הפאניקה בבורסות העולם מבין שגם שם יודעים שארה"ב בצרה צרורה ושהאשם העיקרי הוא נטל החוב העצום של המדינה עד כדי שלולא זו הייתה ארה"ב היו וודאי מגדירים אותה כמדינה על סף חדלון פירעון. אגב האשם העיקרי הוא לא אובאמה אלא בוש אבל אובאמה החמיר את המצב כשנקט במדיניות בוטה של מה שמכונה אצלנו "שבירת מסגרת התקציב", מה שהחריף את הבעיה עוד יותר על חשבון העתיד של אמריקה.

כאשר יש משבר או מיתון כלכלי הסובלים העיקריים הם אלו שבתחתית הסולם. כשחברות ענק קורסות כמעט תמיד המנהלים כבר מסודרים עם חסכונות עבר, השקעות, תנאי פרישה והטבות. יהיה להם מה לאכול, הרבה בשביל לבלות, מגורים מפוארים ועודף לשאר שיגעונות. אצל העובדים פיטורים יכולים להביא לירידה קשה ברמת החיים האישית ובמיקרים קיצוניים לסף רעב. בכל משבר כלכלי הסובלים העיקריים הם החלשים. לכן "צדק חברתי" אמיתי לא יכול להתקיים אלא במשק יציב, צומח בעיקביות שאינו ממשכן את עתידו ושתלוי במידה מעטה ככל האפשר בהתפתחויות שליליות בעולם.

למה כל זאת - כי שר הביטחון שלנו, שמבין כבר שאין מנוס מקיצוץ מסויים בתקציב הביטחון, מציע לדאוג ל"זקנה במיסדרון בנהריה" לא על ידי קיצוץ ביצור נגמש"י הנמר למשל (קיצוץ שלא מסכן את ביטחון ישראל אפילו בשוליים שבשוליים), אלא בנוסחה "פריצת מסגרת התקציב", כלומר לשעבד את כלכלת ישראל העתידית לטובת תקציב הביטחון הלא מפוקח היום. אני לתומי חשבתי שגם בעוד 15 שנה יהיו סטודנטים במדינה, אמהות צעירות, זקנים שיזדקקו לשרותים רפואיים מיוחדים, שוליים חברתיים שיזדקקו להשקעה נוספת ופריפריה תחת איום ביטחוני וכלכלי. מה נעשה אז כשנצטרך להחזיר את ההלוואות שאנחנו לקוחים היום על חשבונם – אני בטוח שגם אז יהיו כאלו שיציעו לקחת עוד הלוואות על חשבון העתיד. אם היום הדוגמא היוונית לא אומרת להם דבר ספק אם יזכרו אותה בעוד 15 שנה.

שר הביטחון לא לבד. גם פרופ' דני גוטווין בפנל בערוץ 1 שסקר את הפגנת המיליון של מוצאי שבת האחרונה הציע לפרוץ את מסגרת התקציב מהנימוק המעניין והלא אחראי "שזה מה שהמפגינים דורשים". לשאלת המראיינת שהפנתה אותו למצב בעולם בחר הפרופסור לענות על "המצב החברתי הנורא" בארץ. אולי נכון (לדעתי ממש ההפך) אבל בטח שלא לעיניין.

אם צדק חברתי זה רק היום, עכשיו וכאן ולא כולל את המחר אז בהחלט מותר להדפיס כסף לכל. אבל אם צדק חברתי כולל גם את המחר אז אסור ובשום אופן, גם במחיר צדק חלקי בלבד, לפרוץ את מסגרת התקציב. מי שמציע להדפיס כסף היום מציע אנרכיה חברתית מחר והדוגמאות מצויות בכל העולם.