לפני שניגש לסכם את המטס, שיש הרואים בו כשלון ישראלי ששיחק לידי מחוללי הפרובוקציות, יש להסתכל על הנתונים ולהבין כמה עקרונות. במטס היו אמורים להשתתף לפחות 500 בני אדם. 320 סורבו כניסה ולא הורשו לעלות למטוסים עוד באירופה, 124 ממתינים לגרוש מהארץ, כ 50 הגיעו קצת לפני הזמן או לא היו מוכרים לרשויות. חלקם הגדול באו להזדהות עם הפלשתינים, לסייר בשטחי הרשות, ללמוד את נקודת ההשקפה שלהם ואולי גם להשתתף באיזו הפגנה סימלית. לא נעים לישראל אבל גם לא נורא. ההערכה שלפחות 100 התכוונו בכוונת מכוון לחולל פרובקציות, אפשר שאפילו בנתב"ג עצמו, היא סבירה למדי ועולה מהנתונים ומהתנהגות חלק מהמפגינים בג'נבה ושרל דה גול בפריז. גם ההנחה שהם היו חוברים לרדיקלים בארץ מקבלת אישוש מהתפרעות כ 5 אנשי שמאל באולם הנוסעים הניכנסים ביום שישי האחרון. מכאן להנחות היסוד שאמורות להיות מובנות מעליו. הערכות טובה ונכונה, כפי שאמר נפוליון, היא חצי מהניצחון (החצי השני זה תיזמון). כאשר יש הערכות נכונה היא לעתים קרובות מייתרת את עצמה או נראית מוגזמת. הצורה הלא מדעית לבדוק את זה היא לדמיין מה היה קורה ללא הערכות או עם הערכות לקויה. אין דרך מדעית לבדוק את החלופה להערכות יתר. לטעמי, בתנאים של אי ודאות, עדיף עודף הערכות מתת הערכות.
בחברה דמוקרטית עם תקשורת חופשית אי אפשר להימנע מההקצנה והכותרות שגם הערכות פחותה היו יוצרות. מי שעוקב אחרי דיווחים למשל על הערכות באירופה ובארה"ב נגד פיגועי טרור על בסיס מידע הזוי או לחילופין נגד ענן האבק התקופתי מאיסלנד יודע שאין דרך אמיתית להימנע מההגזמה, ההיסטריה והמניפולציות. זה בא בעיסקת חבילה עם תקשורת חופשית.
כאשר קבוצה של 100 אנשים מגיעה כדי לחולל פרובוקציה אין כמעט דרך למנוע מהם את הפרובוקציה בכלל. השיקול הוא לא אם תהיה או לא תהיה פרובוקציה אלא האם היא תהיה בזירה שהכנתי מראש ונערכתי לקראתה בתנאי המשחק שלי או בזירה שמחוללי הפרובוקציה קובעים בתנאי המשחק שלהם, למשל במחסום קלנדיה מגובים בשמאל ישראלי מתלהם או בערקיב שליד רהט מגובים בפוליטיקאים ערבים שלוחי לשון. טועים גם בן דרור ימיני וגם יוסי ביילין, שבא מכיוון אחר לגמרה, בטענה שישראל שיחקה לידי הפרובקטורים. לא הייתה לישראל אופציה להימנע מפרובוקציה באמצעות התעלמות ופרחים - היה לה, וזה מה שהיא עשתה בפועל, אפשרות להנמיך את הלהבות ולשלוט במשחק בתנאים שלה, דומה שזה הצליח.
השאלה איך ניראה בעולם היא מאד חשובה אבל ברוב המיקרים היא לא יכולה להיות המדד העיקרי ובוודאי לא הבילעדי להחלטות של ממשלת ישראל, היא צריכה להשפיע בעיקר על האיך ולא על המה ולדעתי ישראל מצאה שיטת פעולה שמנימיכה מאד את הנזק התקשורתי האפשרי.
לגופו של המטס האחרון. עקבתי אחרי כמה מהדורות חדשות עיקריות ב 4 ערוצים זרים בינ"ל כמו בי.בי.סי, אל-ג'זירה באנגלית וכד'. חוץ מדיווח קצר על התפרעות מפגינים פלשתינים בשדה התעופה בפריז בערוץ 5 הצרפתי, דיווח שלטעמי עורר דחיה כלפי המפגינים, לא ניתקלתי כלל בדיווח על המטס שלא היה, גם לא על המשט. בעבר אירועים קטנים מזה הציפו את התקשורת העולמית. הסיבה היא שגם המפגינים וגם חלק מהתקשורת בבית, כאן בישראל, לא מבינים שהמיקוד העולמי בכלל וכלפי המזרח התיכון בפרט עבר ל"אביב הערבי" המדמם, למעשי ההרג בסוריה, למלחמות בלוב ובתימן, למהומות במצרים, לרצח רפיק חריר והחיזבאללה בלבנון - רשימה חלקית. אפילו כלי תקשורת עויין כמו הבי.בי.סי אחרי שהוא מתפנה מהשערעוריות של בריטניה עצמה, מהמשבר הכלכלי ביוון ופורטוגל, שמאיים על כל כלכלות אירופה, מבין שהוא מגחיך את עצמו ומאבד את הרלבנטיות שלו כספק חדשות אם הוא מתייחס למטס בצד הפגנות האלפים בחמה והרג 14 מפגינים, הדיווחים הממש יומיים מהמלחמה האמיתית בלוב ומהחשיפות החדשות על מעשי הרצח הפוליטיים בלבנון. אינני יודע כמה זמן זה ימשך למרות שיש לי דעה (להבדיל מידיעה) אבל בהקשר של פרובוקציה נגד ישראל גם המשט וגם המטס פיספסו את ההקשר האזורי. העולם הערבי מספק חלופות מצויינות שאינם קשורות בשום צורה לישראל. נראה שחוץ מכמה עיתונאים משועממים בישראל ומשתתפי הפרובוקציות עצמם מעטים מאד בעולם מתענינים בשלום המשט והמטס.
גם כלי התקשורת בארה"ב לא הזכירו את נושא המטס או המשט, כנראה שיש דברים יותר חשובים מעזה והפלשתינאים.
השבמחק