אין ספק שהמהפכה במצרים הכתה את כול המומחים, הפתיעה את כולם, את המפגינים, את שלטון מובארק ואת העולם, שברה את כול המודלים ומייצרת כללי משחק חדשים שהם כרגע בתהליך התהוות. המודל האיראני מלפני 32 שנה, שבה מהפכת המונים בגיבוי ארה"ב הביאה לשלטון מוסלמי קיצוני, היא אפשרות ריאלית אבל רק אחת מכמה אפשרויות. בכול אופן יש לקחים אסטרטגיים מסויימים.ראשית ברור שהיכולת להעריך תהפוכות אסטרטגיות קיצוניות בעולם לא קיימת. ארה"ב של ה 10 בספטמבר 2001 הייתה שונה לגמרי מארה"לאחר 48 שעות. קריסת חומת ברלין ומהפכות השושנים במזרח אירופה ב 1990-1 כולם תפסו את העולם לחלוטין לא מוכן. אפשר להעריך תהליכים, אפשר לזהות מתחים מצטברים אבל אי אפשר לחזות התפרצות במועדה.
מבט קצר אחורה לתוניסיה. ביום שלישי האחרון 08/02/2011 גייס הצבא בתוניסיה מקצת מיחידות המילואים כדי להתמודד עם המשך אי השקט והאלימות ברחובות. ביום רביעי האחרון 09/02/2011 העביר הסנאט התוניסאי חוק המסמיך את הנשיא הזמני פואד מיבזה למשול בעזרת צווים. ראש הממשלה מוחמד גאנושי הסביר שהצעד, הבעליל לא דמוקרטי, הכרחי כדי להאיץ את הרפורמות. בינתיים חזר מגלותו בלונדון ראש המפלגה המוסלמית אל-נהאדה, שהייתה לא חוקית, ראשיד גאנושי, לנהל את שיקום המפלגה לקראת מערכת הבחירות הצפויה. תוניסיה היא ארץ חילונית בכול קנה מידה ועדיין יש חשש מבוסס לא שהאסלאם ישתלט על המדינה אבל שהוא ישפיע אל תהליכי ההפרדה המובהקים שבין דת למדינה בתוניסיה. בינתיים ברחו מתוניסיה 3,000 בני אדם לאיטליה וממשלת איטליה הכריזה על משבר הומניטרי עקב הצפת המדינה בפליטים מתוניסיה. רובם ברחו בסירות רעועות לאי למפדוזה שהוא בריבונות איטלקית אבל רק 130 ק"מ מחופי תוניסיה מערבה. פה ושם המשטרה עדיין יורה למוות במגינים וביום ראשון לפני שבוע נורו שני מפגינים בעיירה כף. ברור שהמצב בתוניסיה עדיין לא התייצב ותוניסיה עדיין מתנדנדת בין סוג של דמוקרטיה מוגבלת לעריצות רכה. תוניסיה כבר הפכה למוקד למדינות אירופה שרוצות להחיות ולתמוך בניצני הדמוקרטיה המקומיים. בקיצור עדיין לא ברור מה יקרה בתוניסיה.
כרגע אפשר לציין במצרים לחיוב ראשית את ההתארגנות העממית למנוע את תופעות הביזה ההמוניות שהיו בתוניסיה. אכן כעבור זמן קצר הצליחו ההמונים במצרים, מתוך תחושת שייכות לאומית, להכיל את הביזה והאלימות ולהגן בגופם על אוצרותיהם הלאומיים - שלא כמו בבגדד המשוחררת ב 2003. הצבא נהג באיפוק ונזהר שלא לאבד את הלגיטימיות העממית שלו והאחים המוסלמים נהגו בזהירות מפליגה כדי לא לכרסם בלגיטימיות של המהפכה. בסך הכול תעודת כבוד עצומה לעם המצרי שמכול עמי המזרח התיכון הוא בעל הזהות הלאומית הכי מוצקה, הכי ארוכה (יותר משלנו היהודים) והכי מזוהה גאוגרפית.
אפשר להעריך שמצרים, אולי שלא בטובתה, גם אם לא תאמץ לעצמה את המודל האירני תהפך לשדה הקרב הבא בין האסלאם לדמוקרטיות המערביות למרות שאי אפשר לדעת מה צורה תהיה לו. האחים המוסלמים נמצאים במאמץ הרגעה עצום. מטרתם היא כוח פרלמנטרי מספיק כדי להשפיע על התהליכים אבל לא ממש להוביל אותם. הבעיה כרגע שהמצב כול כך נזיל שקשה להניח שהכול נישלט.
נוכח האהדה הציבורית העצומה לברק אובאמה בארה"ב על עמדתו בנושא המהפכה במצרים ובעיקר נוכח ההשתפרות המתמדת בכלכלת ארה"ב נראה שאובאמה מבסס לעצמו בהצלחה כהונה שניה. כדאי לישראל לחשוב, להפנים ולהתכונן.
אין ספק שהמזרח התיכון הערבי נכנס כעת לבוקה ומבולקה ולניסיון של המשטרים הערביים להגדיר מחדש את עצמם, את הלגיטימיות שלהם ואת הדיאלוג עם העמים עליהם הם שולטים. לרוב המשטרים זו עת התכנסות פנימה על חשבון השאיפות הבין לאומיות. המדינות העיקריות שימשיכו בפיתוח מתמשך של מעמדם האזורי והבין לאומי הם תורכיה ואיראן, לרעת ישראל וארה"ב כמובן - גם על זה ראוי לישראל לחשוב. לישראל תהיה כנראה עדנה זמנית עם ממשל אובאמה וכעת השאלה המרכזית היא האם ישראל יכולה לעצב את עתידה ביוזמתה כשהערבים, כולל הפלשתינים ברשות, עסוקים יותר בענייניהם או שהיא תתן להזדמנות לחלוף מפני שאין עליה לחץ חיצוני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה