פרשת קם-בלאו

בפרשת ענת קם - החיילת שגנבה עם שחרורה, בראשית 2008, ממשרדי לשכת אלוף פיקוד מרכז כ 2000 מסמכים תוך הונאה במודע של מפקדה, יש כול כך הרבה הבטים שכול אחד דג לעצמו את הזווית הנוחה לו. ננסה לעשות סדר.

ענת קם עשתה מה שעשתה בטרם הייתה עיתונאית זוטרה בוואלה ומעשיה הם עבירה על פי כול דין בלי שום קשר לחופש בעיתונות. היא ניסתה להעביר את המסמכים, כולם או חלקם, ממניעים לא ברורים, כנראה ניסיון לקדם את עצמה בתקשורת (אני לא קונה את המניע האידיאולוגי), לאו דווק לאורי בלאו אלא לפני כן ליוסף יהושוע מידיעות אחרונות. לדעתי, רק כהשערה, אם נחפש טוב נמצא קשר בין העסקתה ככתבת זוטרה בוואלה, שבבעלות הארץ, להעברת המסמכים לכתב הארץ אורי בלאו.

אורי בלאו, שקיבל את החומר, כולו או מיקצתו, לא חרג מהמקובל בעיתונות ופרסם כתבה בהארץ, ב 28/11/2008, שעיניינה האפשרות שבפיקוד המרכז התעלמו מהוראת בג"ץ. הנושא ראוי, אופייני להארץ, המקורות כדרכו של עולם והכתבה עברה את הצנזורה. כול מגיני ענת קם מתמקדים בלהט בקטע החוקי והמקובל בכול דמוקרטיה. אלא שאורי בלאו עצמו ומערכת הארץ בכלל בלהיטותם החפוזה חשפו בכתבה עצמה את הגישה למקור שלהם. החוקר ואיש המודיעין לשעבר מאיו"ש יהונתן דחוח הלוי חשף מתוך הבנה עצמית והיגיון מודיעיני, זמן קצר לאחר פרסום הכתבה בהארץ, שמקור הכתבה הוא, כנראה, דליפה או ממערכת המיחשוב של פיקוד מרכז או מלשכת האלוף עצמו. עם הוא יכול חזקה שגם אחרים עם עיניין והיגיון בריא מסוגלים. עיתון הארץ והכתב אורי בלאו עצמו הם האשמים העיקריים בחשיפת המקור ואל יגלגלו עיניים מתחסדות לשמיים. אורי בלאו כבר נהג בפזיזות כאשר חשף בכתיבה לא זהירה שעסקה בהתעללות אפשרית של חיילי צה"ל בפלשתינים במחסום עין עריק חיילת אחרת מפיקוד מרכז כמקור שלו – זאת כאשר היה כתב צבאי של המקומון "כל העיר" בשנת 2002. החיילת נידונה ל35 ימי מחבוש. שוב מדובר בכתבה לגיטימית ובמקור לגיטימי אבל בהתנהגות עיתונאית מופקרת של אורי בלאו עצמו שחשפה את המקור. על זה אומרים "שור מועד".

השב"כ לא פגע בשום אופן בחופש העיתונות של אורי בלאו אלא דרש ממנו את המסמכים הסודיים חזרה תמורת הגנה משפטית עליו ועל מקורותיו וההסכם שנחתם ושלפיו החזיר כ 50 מסמכים אכן מאשר זאת. משנחשפה ענת קם, רק בספטמבר 2009, היא נחשפה כתוצאה מחקירה עצמאית של השב"כ וצה"ל הודות לפזיזות העיתונאית של אורי בלאו עצמו כפי שחשף בכתבותיו. מחקירת ענת קם עלה שהיא העבירה לאורי בלאו המון מסמכים, כנראה את כולם, וכי אורי בלאו הוא שהונה את השב"כ ודווקא השב"כ נהג בתום לב (מוגזם לטעמי).. הארץ טוען להגנתו שאפילו לשב"כ אין ידיעה ברורה כמה מסמכים אכן הועברו לאורי בלאו ומה טיבם. זה נכון אבל עצם בריחתו של אורי בלאו לאנגליה, בתמיכת הארץ, מאשרת שהטענה הבסיסית של השב"כ נכונה גם אם חסרים בה הפרטים המדוייקים.

הדאגה של השב"כ, והיא מוצדקת לחלוטין, היא הסכנה העתידית!!! דגש על עתידית, חשיפת תוכניות מבצעיות מרכזיות של צה"ל הכלולים במסמכים המצויים בידי אורי בלאו. אין לכך שום קשר לחופש העיתונות כניטען או לסתימת פיות. אף מדינה בעולם, חופשית ככל שתהיה, לא יכולה לאפשר לתוכניות מבצעיות עתידיות (שכנראה כבר שונו) להתגולל במחשבים פרטיים של אנשים חשופים לכול לפריצה. כרגע מערכת הארץ מנהלת מאבק עם השב"כ והמדינה תוך העמדת אורי בלאו עצמו בסכנות חמורות. יש לשער שכמה תרייסרים של מנגנוני מודיעין בעולם מתבייתים כרגע על אורי בלאו בלונדון בכוונה להגיע למסמכיו. הארץ מסכן סכנה משמעותית את ביטחון המדינה ואם לא אכפת לו מהמדינה כי אז הוא מסכן את העיתונאי שלו עצמו שקשה לתאר מה יכול עוד לקרות לו בלי קשר לשב"כ או למוסד. רוב אירגוני המודיעין בעולם הם הרבה פחות – דגש – הרבה פחות עדינים מהשב"כ או המוסד.

הדיבורים על "חופש העיתונות" הם הבל וראות רוח – איש לא מערער על כתבות העבר אלא על סכנת העתיד. גם כאשר פרשת סרן ר. התפוצצה קמו כולם ללהג על חופש העיתונות שבמיקרה של אילנה דיין כלל הטעיה במכוון, שרלטנות ומניפולציה על מידע ולא עיתונאות תחקירנית אמיתית.

אחרון חביב הטענה של אמנון אברמוביץ מאתמול בערב בערוץ 2 שחוק הריגול בישראל "על פי כמה משפטנים בכירים" (תמיד יש כמה כאלה בחברה חופשית) הוא אנכנורניסטי. איני משפטן ואיני יודע כיצד מנוסחים בדיוק החוקים אבל בכול מדינות העולם יש חוקי אבטחת מידע חמורים ביותר. אפילו הוצאת מסמך בודד בלא רשות ממקומו, נניח לעיון עצמי בבית, יכול לגרור בארה"ב 40 שנות מאסר. בכול העולם הדמוקרטי הכי מתקדם גניבת 2000 מסמכים חסויים, בכול דרגת סיווג שהיא, כי יש משמעות להצלבה בין המון מסמכים אפילו הם נטולי סיווג, גוררת עונשים של עשרות שנים בכלא גם אם הסעיף אינו דווקא ריגול והוא מנוסח אחרת.

בפרשה הזו כולם פישלו, אם כי אולי דווקא מתוך רצון לכבד את חופש העיתונות. פיקוד המרכז ונוהלי אבטחת המידע, השב"כ שהיה גמלוני וזהיר מידיי, הארץ שהעמיד בסכנה את מקורותיו שלו, את העיתונאי שלו ואת המדינה, והאיטיות בה הגיבה המערכת להדלפות הראשוניות בחו"ל - הרי כבר נאמר שהדרך לגהנום רצופה בכוונות טובות. כולם פישלו אבל מה שעל הפרק זה לא חופש העיתונות אל חופש ההפקרות והאחריות.