וויכוח בשחור ולבן

כול וויכוח פוליטי בארץ ובחו"ל מושך את המתנגחים לתחום הדמגוגי של שחור או לבן. כך גם הוויכוח סביב מתן זכות בחירה לישראלים בחו"ל. זה טוען אלו שגרים שם לא יקבעו את עתידנו כאן וזה טוען שמדינת ישראל אינה רק נכס של אלו הנמצאים כאן כל הזמן אלא של אלו הקושרים את עצמם ועתידם בעתידנו וישראל לא צריכה להקצין את המגמה של התנתקות ישראל מהפזורה הישראלית או היהודית. חלק מאלו שלא נמצאים בארץ ביום בחירות הם ישראלים לכל דבר, תרמילאים, אקדמאים בשנת שבתון, סטודנטים, עובדים בחברות בינ"ל, עיתונאים בשליחות ושאר ירקות וחלק אחר הם כאלה שכבר גרים 30 שנה בלוס אנג'לס, ילדיהם כבר לא דוברים עברית וגורל מדינת ישראל הוא לכל היותר נושא לשיחת סלון ולא נושא למחויבות אישית כל שהיא.

חלק גדול מאלו שגרים בחו"ל מתכוונים לחזור לכאן ורבים אכן החוזרים וחלק מתכוונים ולא חוזרים ולכן הצעתו של ח"כ איתן היא לדעתי המאוזנת ביותר. הוא מציע לאפשר זכות בחירה בחו"ל לכל אלו שהם פחות מ 6 שנים בחו"ל, אוחזים בדרכון ישראלי וביקרו בארץ מעל ל 40 יום במצטבר לאורך התקופה. למרות שאין אף אפשרות למנוע לחלוטין חריגים ההצעה אכן מגדירה בצורה סבירה את אלו שעיסוקם בחו"ל זמני, שסיכויי חזרתם לארץ גבוהים מאד ורואה בבחירות חלק מהמנגנון שמחזק את הקשר שלהם לארץ. ההצעה גם מניחה שמי שנימצא בחו"ל זמן רב יותר ולא מבקר בארץ למעשה כבר מנתק במידה הולכת וגדלה את המחויבות שלו לישראל. אפשר כמובן להתווכח למה 6 שנים ולא 7 שנים או 5 למשל אבל הרעיון המרכזי ניראה הגיוני. בניתוח סטטיסטי השפעת הבוחרים האלה בחו"ל על סך התוצאות היא מזערית ביותר. הם לא ממש קובעים את עתידנו והאמירה לכן היא בעיקר מוסרית.

אתמול, יום רביע, פרסמו חלק מאלופי המיל שלנו "מי שהיו במשך שנים בחזית הביטחון של מדינת ישראל" כפי שהם מגדירים את עצמם, בעידודה של קדימה שאין לה מה בעצם לומר, קריאה נגד החוק המתבשל תחת הכותרת "בוחרים רק בישראל". לא ברור לי במה דעתם של אלופים נחשבת יותר מדעתם של פרופסורים ורופאים. האתוס הביטחוני כמגדיר האזרחות של ישראל הוא אתוס מפלה. חצי מהנוער הישראלי הכולל בעיקר ערבים וחרדים אבל גם המוני משתמטים ממילא לא מתגייס. מי שמצביע ומשפיע על עתידנו עשוי או עלול להגר למדינות הים בהמשך ומי שלא מתגייס גם הוא מתנער מהאחריות הקיבוצית להמשך קיומה של המדינה. אבל הזכות האזרחית לבחור שמורה לאוהד של השייח ראיד צאלח מאום אל פאחם כמו למעריץ של איתמר בן גביר. מדינת ישראל היא הרבה יותר מאתוס ביטחוני. הקריאה של האלופים נגד החוק בשם "מי שהיו במשך שנים בחזית הביטחון" היא בעיני פתטית ומתנשאת, אמירה שטחית של שחור ולבן. זה לא שהוויכוח לא ראוי – הוא בהחלט ראוי אלא שלאתוס הביטחוני לא צריך להיות בו חלק.