העצרת

העצרת הכללית של האו"ם היא אירוע חשוב מאין כמותו למרות שרוב הנאומים נישאים בפני אולמות ריקים, לרוב המילים אין כיסוי והם נועדו בדרך כלל יותר לקהל הפנימי של הדוברים מאשר לקהילייה הבין לאומית - אפשר לקבוע שכמעט לכל הנאומים לכשעצמם אין שום חשיבות.

למה העצרת כן חשובה ? ראשית - כי זו הזדמנות לאין ספור מפגשים ישירים, חלקם חשאיים, ביו מנהיגים שלעתים עוינים אחד את השני ומייצגים אינטרסים שונים.  שנית - כי סך הנאומים מייצג את סדר היום העולמי, מה מעסיק את המדינות בעולם, במה הן מתמקדות, מה היו רוצות, את קווי השבר והמחלוקת בעולם ואת הבריתות וזהות האינטרסים ומה יעסיק את הדיפלומטיה העולמית בשנה הקרובה. למשל אם רוב הדוברים עוסקים בגרעין הצ' קוריאני והאיראני זה מגדיר את חשיבות הנושא לעולם ומשרטט את המחנות הפוליטיים השונים ועמדתם בסוגיה. אם פרשת הטיהור האתני של המוסלמים בבורמה, המכונים 'רוחינגה', תופסת נפח גדול מהסוגיה הפלשתינית היא כנראה מעסיקה את העולם יותר מ"הסכסוך" הבלתי ניגמר .

למרות שהעצרת טרם הסתיימה ומנהיגים רבים עוד צפויים לנאום בה אפשר לאפיין את העצרת האחרונה בשני נושאים מרכזיים - הראשון והוותיק יותר הוא נושא תפוצת הנשק הגרעיני בידיהן של מדינות שאפשר לכנותן "סוררות" או "מערערות יציבות" ובראשן איראן וצפון קוריאה המקיימות ביניהן שיתוף טכנולוגי. הנושא השני והמעניין לא פחות הוא מעמד האו"ם עצמו . האו"מ מצא עצמו בעצרת תחת התקפה, מצד ארה"ב, מצד תורכיה המתיימרת, בנושא הזה, לייצג את העולם המוסלמי כולו וגם מבחוץ - מצד מדינות ה"בריקס".

הנשיא טראמפ דיבר על האו"ם כמוסד מוטה, לא יעיל ועקר בסוגיות בינ"ל מרכזיות וחשובות, הוא דיבר על הצורך ביתר איזון, תפקודיות ויעילות וסיים שהאו"ם צריך להשתנות אבל לא הגדיר נוסחה לשינוי למרות שגם כך הנשיא דחק את האו"ם למגננה .  

רדיקלי יותר, מנומק יותר ועם הצעה עניינית לרפורמה היה נשיא תורכיה ארדואן. הוא טען שמועצת הביטחון של האו"ם מנציחה תמונת מצב של המנצחים במלחה"ע השנייה למרות שהעולם השתנה ושותפות בניצחון על הנאצים אז (1945)  אינה רלבנטית למוקדי הכוח והבעיות של היום, לכוחן העולה של מדינות חדשות ודעיכת חלק מהמדינות המערביות . טענתו השנייה הייתה שדרך מבנה האו"ם ובעיקר מועצת הביטחון המערב," עוין האסלאם" כלשונו, משליט את עליונותו הפוליטית לא רק על שאר העולם אלא גם על רבע מאוכלוסייתו ב 47 מדינות - האסלאם. איך זה שלמערב יש שלש פעמים זכות ווטו במועה"ב (בריטניה, צרפת וארה"ב) ולכוח הפוליטי של האסלאם אין בכלל ?  - בניגוד לנשיא ארה"ב הנשיא ארדואן הציג גם תוכנית - להרחיב את מועה"ב מ 15 חברים ל 20, לכולם מעמד שווה וללא זכות ווטו לאף מעצמה. אותה מועה"ב תתחלף כל 2.5 שנים כדי שלכל מדינה תהיה ההזדמנות להיות חברה גם במועה"ב. במבנה שארדואן מציע יהיה למדינות האסלאם מן הסתם מספר חברים בכל רגע נתון ואם יפעלו כגוש כוחם יהיה רב ומעצמות המערב לא יוכלו להתעלם ממנו בכוח ה'ווטו'  שלהם !

רק לפני חודש התקיימה בבייג'ין העצרת של מדינות ה"בריקס" - BRICS - המורכב מברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה, כולן מעצמות אזוריות ועולמיות המאתגרות את הסדר הפוליטי הישן שמעוצב ומיוצג באו"ם למרות שלרוסיה וסין זכות ווטו באו"ם. הם מלינים לא רק על האו"ם שדוחק את הכלכלה הרביעית בעולם, הודו,  והשישית בעולם - ברזיל מפני הכלכלות הצרפתית והבריטית האירופאיות, אלא גם על הבנק העולמי שלטענתם נישלט בידי המערב ומשמש שלוחה של "קולוניאליזם כלכלי" כלפי מדינות באפריקה ודרום אמריקה.  לשם כך הקימו מדינות ה"בריקס" בנק בינ"ל משלהם שייעודו  סיוע למדינות עניות ומן הסתם גם כדי להרחיקן מתלות במערב.  היומרה של ה"בריקס" היא לקיים מערכת מקבילה לאו"ם מדינית וכלכלית .  אכן האו"ם נמצא תחת התקפה על עצם משמעותו וחשיבותו בזירה העולמית.

באשר לנו בביצה המזרח תיכונית - הדבר שבלט יותר מכל ש"הסכסוך" הנצחי בינינו לפלשתיים כבר אינו סיכסוך "ישראלי-ערבי" עם חשיבות עולמית אלא הרבה יותר "ישראלי-פלשתיני" מקומי, שחשיבותו במדרג של סדר היום העולמי דועכת וכך הנכונות להשקיע בו הון פוליטי ומשאבים וכי יש שפע של בעיות בוערות יותר שכרגע אין להן מזור בעולם בכלל ובמזה"ת בפרט - האם הפלשתינים מבינים את השינוי בכללי המשחק - נראה שלא וימים יגידו האם שוב יחמיצו הפלשתינים את גלגל ההיסטוריה .