וועידת הביטחון העולמית המתכנסת כאירוע לא ממשלתי ולא רשמי במינכן אחת לשנה מזה 52 שנים צברה עם הנשים יוקרה רבה, מתכנסים אליה כל המי ומי בעולם והיא הפכה לבמה המובהקת ביותר למדידת כוונות ותכניות מדיניות של גורמי הכוח בעולם, למדידת השינויים במפה הגאו-אסטרטגית העולמית. היא סיפרה השנה, לטעמי כותרת מרכזית אחת שקשה להמעיט בערכה, נאומו של שר החוץ הרוסי סרגיי לברור שאמר "תם הסדר העולמי של אחרי המלחמה הקרה (קרי - התפרקות בריה"מ ב 1990 - ד.ר) הגיע הזמן לסדר עולמי פוסט-מערבי" בהמשך הביע סרגיי לברוב שאיפה ליחסים "פרגמטיים" עם ארה"ב - במילון החדש של עידן טראמפ איזה "דיל" עולמי בין רוסיה לארה"ב למרות פער העצמה, בכל המדדים בין רוסיה לארה"ב (כלכלת ארה"ב היא לפחות פי שש מכלכלת רוסיה ותושבי ארה"ב פי 2.4 מרוסיה שנמצאת בתהליך כואב מאד של בריחת מוחות והתמעטות אוכלוסין )
למעש ביטא נאום לברורב זלזול עד כדי התעלמות מאירופה - זו שאצלנו נחשבה "העולם" - מהשבריריות של היבשת, שקיעתה הכלכלית והמנגנון הפוליטי המסורבל שלה. עדו רמז זר החוץ הרוסי שרוסיה תבנה הגמוני חדשה בעולם, הגמוניה "פוסט-מערבית", להבנתי עם סין וכי השותפות הזאת, שמורגשת בכל מקום באפריקה, במזה"ת, בתת היבשת ההודית ובדרום מזרח אסיה היא הכיוון הכללי של המדיניות הרוסית - יחסים פרגמטיים עם ארה"ב באים מתוך תחושת כוח ולפחות שיוויון עם ארה"ב כי כוח המיקוח הרוסי גדול מזה האמריקאי. כרגע אירופה חוששת מאד שרוסיה תפעיל את הטקטיקה שהופלה בקרים במדינות הבלטיות, חברות בנאט"ו. הטקטיקה הייתה הסתננות כוחות קלים רוסיים בצורה חשאית, למעשה כאזרחים, אל תוך קרים בתיאום ובחסות האוכלוסייה הרוסית - בכל הבלטיות יש אוכלוסיה רוסית גדולה, כדי 20% מסך האוכלוסיה, שהיא מאד מיליטנטית ויכולה לשמש כמשענת נוחה לטקטיקת ההסתננות הרוסית. החשש האירופי השני הוא ממעורבות קיברנטית של רוסיה במערכות הבחירות הצפויות באירופה בשנים הקרובות - בלי קשר לרוסיה סובלת אירופה מילודה נמוכה מאד, מהגירה מוסלמית רחבת הקף שמשנה את אופיה החברתי, כתוצאה בלתי נמנעת מזינוק במפלגות לאומיות ולאומניות בכל אירופה - בחלק מהמדינות, בראשן צרפת, מתפתח חשש למלחמת אזרחים.
הנשיא טראמפ נקלע לדילמה האסטרטגית הגדולה של תקופת כהונתו - הדילמה שבין חיזוק אירופה, חידוש וחיזוק ברית נאט"ו ופעולה להכיל את האיום הרוסי על מזרח אירופה על ידי תמרונים משותפים עם המדינות האויימות, הצבת כוחות לנוכחות, הצבת המערך נגד טילים במדינות כמו רומניה ופולין ועמידה איתנה מאחורי השלמות הטריטוריאלית של אוקראינה (קרים תמיד הייתה רוסית, אוכלוסייתה רוסית וטאטארית וניתנה כ"מתנה" מנקיטה חרושצוב, רה"מ הרוסי בשנים 53-64 שהיה בעצמו ממוצא אוקראיני) - או עשיית 'דיל' עם רוסיה על חשבון אירופה כדי להכיל את האיום הכלכלי והצבאי של סין על דרום מזרח אסיה. כך או כך גורלה של אירופה כבר לא בידה והיא כלי על לוח השחמט בין הגדולים - סין, ארה"ב רוסיה והכוח העולה של הודו .
ישראל נמצאת כעת במצב מיוחד. יש לה קשרים טובים עם רוסיה ועם ארה"ב, קשרים ביטחוניים מצוינים עם הודו. היום נוסע ביב לסינגפור ואוסטרליה לחזק את מארג הקשרים שם. יחד עם זאת הדילמות של ישראל רק יתעצמו עם רוסיה וארה"ב יכנסו לנתיב של עימות. בכל מיקרה הנפט של העולם הערבי, אירופה כגוש פוליטי והפלשתינים הפכו לגורם זניח בעידן ה"פוסט-מערבי".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה