היום ברור שבכירים רבים בסביבתו של טראמפ ניהלו מגעים שונים ומשונים עוד בתקופת מסע הבחירות עם הרוסים. אין הוכחה שהיה תיאום עם רוסיה לגבי פריצה למחשבי המפלגה הדמוקרטית עד כה יש להדגיש. טראמפ מצידו הפגין חמימות רבה כלפי רוסיה בשפע של התבטאויות בסגנון "כמה זה יכול להיות נפלא לו יחסינו עם רוסיה היו תקינים" , תוך שהוא מחלק שפע מחמאות לנשיא רוסיה פוטין. בממשל שלו עצמו מינה הנשיא טראמפ את רקס טילרסון, המקושר לפוטין עצמו, כמזכיר המדינה ואת מייקל פלין, איש ימין קיצוני אוהד רוסיה ליועץ לביטחון לאומי. מייקל פלין, עוד בטרם נכנס לתפקידו באופן רשמי החל במסכת מגעים עם הרוסים תוך שהוא מנהל מדיניות חצי עצמאית ומתעתע באלה שמעליו - לכן פוטר אתמול ממשרתו פחות מחודש מאש הושבע. רק לפני ארבעה ימים דובר על הסגרתו של המדליף אדוארד סנואדן, המבוקש כמרגל בוגד, מרוסיה חזרה לארה"ב כ"מתנה" מפוטין. אכן ירח דבש בעיצומו - כל הפרשנים היו תמימי דעים שברקע מתבשלת עסקה עולמית - שותפות נגד כוחה העולה של סין, הסכמה אמריקאית לסיפוח קרים לרוסיה ובלימה רוסית של הציר האיראני בכלל וביתר פירוט - חיסול האפשרות שאיראן תשלוט על רצף יבשתי מאיראן עד הים התיכון.
הנשיא טראמפ עצמו צובר כישלון אחרי כישלון, מבוכה אחרי מבוכה. הוא אמנם ביטל את הסכם הסחר עם דרום מזרח אסיה, כרגע ההישג המוחשי הראשון שלו, אבל נתקע בשאר השינויים שיזם בחפזה. מקסיקו מסרבת לשלם על "החומה" בגבולה, מה שגרר מיד מלחמת סחר מוגבלת, וכעת גם מתברר ש"החומה" תעלה ככפליים מהתחזיות של טראמפ - כשצריך כסף צריך את הקונגרס וצריך לגבור על הפיליבסטר הצפוי של הדמוקרטים - הסיפור רק מתחיל. הצו המונע כניסת תושבים משבע מדינות מוסלמיות (שש מתוכן אינן מדינות אלא אזורים לא משילים + איראן) לא עומד, על פי פסיקת בתי המשפט, במגבלות החוקה ובוטל, הערבת השגרירות לירושלים הפכה לנושא לא דחוף והנשיא שדיבר על "אמריקה תחילה" ועל בדלנות, כולל למשל הגדלת האחריות הכספית על נאט"ו לאירופה - מוצא עצמו נבלם בחזיתות רבות ומובל באחרות. הפיל בחנות החרסינה הפך לבצק בתנור.
על הכל העיבה הקרבה לרוסיה והחשש המתגבר, גם בקרב תומכיו במפלגה הרפובליקנית, מהקשר עם רוסיה, מהאפשרות שטראמפ נחפז מדי באמון שהוא רוכש לפוטין, במקרה הטוב , ומהאפשרות הסבירה שלרוסיה אוהדים, שתולים ושפוטים של פוטין בממשל טראמפ שמסוגלים לסרס את האינטרס הלאומי של ארה"ב. בשילוב עם החשדות מתקופת הבחירות הפך הקשר עם רוסיה לאיום במשמעותי ביותר על הלגיטימיות של ממשל טראמפ. הבעיה שהכרסום בלגיטימיות לא בא רק מהדמוקרטים, מהם לא ציפה טרם למשהו אחר, אלא מחלק הולך וגדל של המפלגה הרפובליקנית. לכן לא היה מנוס מפיטוריו של היועץ לביטחון לאומי מיקל פלין שהפך למטרד לא אמין בממשל.
הפיטורין עצמם, מה גם שנעשו בתואנה של דיווח שיקרי לסגן הנשיא מייק פנס, לא היו צריכים להפוך על פניהם את היחסים עם רוסיה שנדמה שהם מעמודי התווך של המדיניות העולמית של טראמפ. אלא שמיד לאחר מכן דווח בתקשורת על אניית ריגול רוסית בחופי ארה"ב, שאין ספק לא הספיקה להתארגן ולהגיע ב 16 שעות שחלפו מאז התפטרות היועץ. עוד דווח על טיל ימי חדש, בודד, שמכוון לכיוון ארה"ב שגם אותו וודאי לא הספיקו להציב מיד. הערכתי שניתן פרסום לשגרה שהייתה שם כל הזמן. אתמול בצהרים (בערב שעון ישראל) בתדרוך יומי לעיתונאים אמר דובר הבית הלבן שון ספייסר כי "הנשיא טראמפ הבהיר היטב כי הוא מצפה מרוסיה לפעול להפחתת האלימות וההסלמה באוקראינה, ולהשיב את חצי האי קרים" . אי אפשר לפרש את האמירה אלא כתקיעת אצבע בעין של פוטין והכרזה על חידוש "המלחמה הקרה" . במשמעות אין הסדר דו- מעצמתי במזה"ת אלא עימות סוני-שיעי מתעצם בגיבוי מעצמתי מכל צד של המתרס, התייצבות ארה"ב חד-משמית מאחורי הסונים והצורך לחזק מחדש את נאט"ו. יותר משטראמפ סטר לרוסים הוא ירה לעצמו ולמדיניותו ברגל - הרי השיתוף עם רוסיה היה במרכז תפיסתו המדינית הבינ"ל (לדעתי בצדק רב). אני משער, מבלי לדעת, שלדברי הדובר לא קדמו דיונים רציניים ועבודת מטה מסודרת כי האחראי על כך היה "שפוט" של הרוסים והתפטר ובכלל כי ממשל טראמפ עדיין לא מגובש לא באיוש המשרות, לא בנוהלי העבודה ולא במדיניות. התגובה של פוטין "מי שכואבת לו האוזן לו מקצץ לעצמו את הפטמה" מסכמת היטב את המצב .
לכן מסקנתי היא שסיבוב הפרסה של טראמפ נבע דווקא מלחצים פנימיים, מצורך בלגיטימציה ציבורית, משפטית ופוליטית. שהוא לא יכול להמשיך ולצפצף על כולם. שמערכת האיזונים והבלמים בארה"ב עובדת טוב יש להדגיש טראמפ טרם מילא את חודשו כנשיא - הוא וודאי ילמד, יחכים ויתחכם ועוד יפתיע כהנה וכהנה. אך מסתבר שאפילו טראמפ, הבצק בתנור, מחפש אהבה,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה