אנחנו זה לא הם

גל טרור הסכינים הפוקד אותנו כעת צריך להזכיר לנו קודם כל ש"אנחנו זה לא הם" . הערכים שלנו בכל תחום הביאו לשיגשוגה ובנייתה של הארץ - החברה הערבית בפלשתינה (כלשונם) הגיעה לאן שהגיעה. הדבקות של הפלשתינים בנוסחת "או הכל או לא כלום" הרחיקה אותם מכל אפשרות להקים מדינה משלהם מאז ועידת לונדון ב 1938 ועד היום .

הערכים שלנו, שבזכותם הגענו עד הלום כמדינה היציבה והמשגשגת במזרח התיכון (כפי שלמדנו בשנים האחרונות זה לא עיניין של מה בכך ) כוללים את שילטון החוק, הפרדת רשויות, שיוויון אזרחי, חופש פולחן ודת למי שאינם יהודים וכיבוד הזולת. כמובן שהם באים למיבחן בעיתות משבר ולא בעיתות שיגרה.  מכאן לדעתי על גל הטרור.

ראשית מסתבר שהחברה הישראלית מצליהה להתמודד היטב עם גל הטרור - כמעט כל המחבלים ש"נוטרלו" ניחסמו בידי אזרחים מהשורה - כך צריך להיות.  לא משנה כמה אנשי ביטחון יהיו ברחובות המחבל יחפש דווקא את המקום שבו נוכחותם חסרה ושבו רק תושיית האזרחים תמנע תוצאה חמורה יותר. פריסת אנשי הביטחון נותנת הרגשת ביטחון, מאפשרת התערבות מהירה יותר באירועים אבל באופי העממי של הפיגועים רק תושיית האזרחים תימנע את החרפתם.

ההישג הראשון של גל הטרור זה הפאניקה המובהקת שממשלת ישראל משדרת - ראש הממשלה דחה ביקור חשוב בגרמניה שלדעתי היה צריך להתקיים, הקבינט  מתכנס לעתים תכופות מדי לישיבות ארוכות מדי ודן בהחלטות קיצוניות מדי, שבבסיסם צורות שונות של הפרדה וענישה קבוצתית לערביי מזרח ירושלים תושבי ישראל, בהעדר יכולת נקודתית לאתר את המפגע המזדמן הבא שבדרך כלל גם הוא לא יודע יום קודם שלמחרת הוא יהיה המפגע התורן.  הפאניקה מריחה לא טוב ומשדרת מצוקה של חוסר פיתרון מיידי - כפי שאכן המצב כעת.

למרות ששני פיגועים יצאו עד כה מקרב ערביי ישראל, בצומת גן שמואל ובעפולה, לא מצליחה ועדת המעקב של ערביי ישראל לגייס המונים. התקשורת דיווחה על הפגנה של 10,000 בסכנין, על 2,000 בנצרת. אפילו יהיו המספרים נכונים, בסכנין בלט הריק שהמצלמות ניסו להסתיר, מדובר במספרים קטנים. שביתת המסחר הצליחה רק במקומות שבהם הלקוחות הם ערבים, סכנין ונצרת, וניכשלה לחלוטין בכל קווי החיכוך עם הקהל היהודי. גם בקרב ערביי ישראל עלו קולות לא מעטים שקראו לשמור עיל הדו קיום שכה עמלו לבנות. בכל מיקרה להשוואה, בכנס "אל-אקצה בסכנה", בספטמבר 2004, השתתפו 60,000 מערביי ישראל (חלק מההערכות דיבר על 70,000 ), בהתנפלות על מעלה צביה ליד כרמיאל, בפרוץ מהומות אוקטובר 2000  העשתתפו בין 3,000 ל 4,000 פורעים ערבים (2 מהם נהרגו) .  הציבור  הערבי, אין ספק, נמצא במקום אחר לגמרי - ככל שנשמור על הדו קיום כך יטב לנו אסטרטגית בעתיד גם נוכח המלכודות הטקטיות של וועדת המעקב שדווקא היא מנסה לחסל אותו.

היו בארץ כמה עשרות של מיקרי ידוי אבנים על כלי רכב ישראלים - אבן יכולה להרוג והמיקרים אכן מטרידים אבל כל המיקרים כללו מספרים קטנים מאד של זורקים - לא היה שום אירוע דומה או מזכיר את האלפים שחסמו את כבישי וואדי ערה באוקטובר 2000.  אין ספק, מהסתכלות על התמונה הכוללת, שערביי ישראל לא ניגררים אחרי הנהגתם ושברובד העממי ביותר הם מעוניינים בהמשך השיגרה כולל הדו קיום. דווקא על הציבור היהודי מוטלת האחריות לעודד את התופעה של השתלבות ערביי ישראל ולהושיט לה יד  כי בסופו של יום, כפי שראינו במספרים לעיל, ביטחוננו רק ישתפר וגם ביטחונם.

אין שום השוואה בין הגיזענות היהודית, הקיימת מעצם היותנו בני אדם ולא מלאכי שרת, לבין הגיזענות הערבית. יש אלפי משפחות ערביות מוסלמיות שחיות וגרות בערים ובשכונות יהודיות ומתחככות, מטבע הדברים, עם הציבור היהודי. וודאי שפה ושם יהיו תקריות של שינאת ערבים.  100 שנות מלחמה בין העמים יוצרים את החשדנות והעוינות. מצד שני אין אף משפחה יהודיה באום-אל-פאחם, בערה או בערערה לכן אין שם תקריות "גיזעניות". השכן היהודי בסכנין הוא לא זה שבקומה מעלי או מתחתי אלא היהודי מהישוב היהודי הסמוך שקם להם לצנינים מול העיניים.  אבל עלינו, הציבור היהודי, מוטלת החובה שלא להיגרר לגיזענות גם אם הערבים גיזענים כלפינו פי כמה. וועד בית שמתכנס, על פי התקשורת, לדון בשכן הערבי, סוכן של שינוי ודו קיום, הגן שמנסה לגרש ילדות בדוויות שהן, מעצם שהייתן בגן יהודי, סוכנות של שינוי בחברה הערבית הבדווית, התופעות האלה, לשימחתי עדיין בשוליים, משקפות מצוקה עכשווית אבל מהוות פגיעה אסטרטגית בביטחון ישראל בטווח היותר רחוק .

עוד סכנה הנישקפת לציבור היהודי היא סכנת הלינץ' בערבים. זה יכול להיות חשדנות לא מוצדקת כלפי ערבי הניחשד כמחבל, חיסול מחבל שכבר נוטרל בלהט היצרים או התלהמות של חבורות נוער יהודיות שמחקות ומצדיקות את עצמן בתופעה המקבילה ברחוב הערבי ופוגעות בחפים מפשע בשל היותם ערבים - עתיד מדינתנו בהיותנו צמודים לערכים היהודיים והדמוקרטים ולא בכך שנחקה את ערכי שכננו הערבים שלבד מכך שהם שמחים להרוג בנו הם שמחים לא פחות להרוג ערבים אחרים והמזה"ת מוכיח זאת מדי יום ביומו.

לכן אני קורא לרבנים ואנשי רוח יהודים לצאת נגד כל תופעה של הדרת ערבים. אני מברך את הרב סתו שקרא היום שלא להרוג מחבל שכבר נוטרל (למרות הסיכוי שהוא ישתחרר העוד 20 שנה בעיסקת "שליט 8" ), אני מצפה מפוליטיקאים יהודים, אפילו מהבית היהודי (אני לא מתייחס לליברמן - לדעתי תמונת הראי של אחמד טיבי) שיקראו לציבור היהודי, שעד כה הפגין גבורה ואיפוק, שלא להיגרר למחוזות הלינץ ולהרג מי שכבר נוטרלו ואני קורא לממשלת ישראל שלא להיגרר לפאניקה, כפי שהיא אכן ניגררת.  ההמלצה הכי טובה שאני יכול לתת למניעת הגל הבא זה הכלת ריבונות אפקטיבית יום יומית על כל שכונות ירושלים ממחנה הפליטים שועפט ועד עיסאוויה או, לחילופין, להעבירם, כיוזמה מדינית שלנו, לרשות הפלשתינית  בסוף אנחנו זה לא הם ורצוי שזה ישאר כך.