הרהורים על שועפט

הכתבה של ריאד עלי בערוץ הראשון ביומן השבוע של שישי האחרון על ערביי מזרח ירושלים, במיקרה המסויים בג'בל מוכאבר, השרתה עלי דיכדוך מסויים. תנאי החיים העלובים במרחק כה קצר וכה נגיש ממערב ירושלים, השינאה המבעבעת, החלום על המולדת היפה שהייתה והכפרים שניגזלו מהם בידי הכובש היהודי, השאיפה העמוקה להחזיר את הגלגל, לפחות במידת מה, אחורה ובעיקר העתיד שאין בו תקוות של בניה חברתית, השכלה, המצאות וחידושים או אירגון מחדש של חיי החברה (כמו הסוציאליזם למשל) אלא רק מאבק לגילגול הגלגל אחורה . אפשר לאמר שערביי מזרח ירושלים חיים במחויבות תמידית למאבק להחזרת העבר שהוא העתיד היחיד שהם רואים לעצמם. טוב לא יכול לצאת מזה.

במחשבה שניה הרי חייהם לא שונים מחייהם של עשרות מיליוני ערבים מוסלמים שעוד חיים במזה"ת. דאע"ש הוא הרי התגלמות הרצון המוסלמי הרחב להניע את  הגלגל אחורה לימי החליפות, אל קאעידה לימי הכיבושים הגדולים של האסלאם והחמאס לימי טרום הציונות. מחנות הפליטים הפלשתינים שיעודם אחד ויחיד - הנצחת הפליטות עד גלגול ההיסטוריה אחורה - הם תופעה יחודית לפלשתינים ולהם בלבד. בקיצור עם שרואה את עתידו בעברו כחלק מתופעה רחבה יותר באסלאם של הסבת הגלגל ההיסטורי אחורה לימי הכיבושים הגדולים והחליפות האסלאמית הגדולה. למעשה חוץ מהתנועות הפונדומנטליסטיות והסלאפיות (חזרה לאורח החיים של ימי מוחמד) באסלאם אין היום תופעה פוליטית כלל עולמית משמעותית שרואה בעבר מודל לחיקוי, פתרון לבעיות ההווה ופועלת להגשמתו ומימושו כמעט בכל מחיר בעתיד .

תנאי החיים בשועפט או עיסאוויה לא שונים מתנאי החיים ביטא, חברון או ג'נין . למעשה לא שונים מתנאי החיים בחלק גדול מביירות, מטריפולי, מרוב עמאן או ג'רש, מחלקים גדולים של קהיר או, לחילופין מרהט וחורה בישראל, למעשה, למרות שאין לי נתונים, אני מעז להעריך שתנאי חייהם דומים ולהפליא לאלו של רוב ערביי המיזרח התיכון שבראיה לאומית כלל ערבית לא חסר במשאבים. ניראה שרוב תושבי מזרח ירושלים, לבד מאלה הנוהים אחרי דאע"ש,  לא היו בוחרים היום לגור בעיראק, סוריה או חלקים מתפוררים אחרים של המזה"ת ואפילו על הזוהר והעושר מנקר העיניים של נסיכויות המיפרץ וערב הסעודית מתקדרים עננים שחורים של מצוקה כלכלית, מתחים ופערים עדתיים ואי יציבות שילטונית. יתר על כן אפילו באירופה המסודרת והמאורגנת מתחילים איים של מזרח תיכון אנארכי ושוקע. הבניה עדיין מסודרת אבל הרחובות כבר מלוכלכים - למשל בכל אותם מתחמים בצרפת שהמישטרה כבר לא מפטרלת בהם מעשה שיגרה אלא בכוחות מתוגברים.  בכל הערים האירופאיות הגדולות שהתפתחו בהם רבעים או רחובות שבהם גרים כמעט רק מוסלמים, כמו בדרום תל אביב אצלנו, התפתחה באותם רבעים גם הזנחה חיצונית וגם ירידה באיכות השרותים  שהממשלה או העירייה המקומית מספקים. בעיית שועפט ובכלל מזרח ירושלים היא בעיקר חלק  מתופעה תרבותית הרבה יותר גדולה שמרסקת את כל המרחב הערבי מוסלמי, השאיפה לחזור לעבר, למרות שלירושלים יש את המאפיינים שלה, למרסיי, בדרום צרפת, את המאפיינים שלה ולבגדד את מאפייניה היא.

בקיצור מי שרואה את עתידו בחזרה לעברו (המדומיין יש לומר), מי שלא עוסק בבניה של חברה מתוקנת וצודקת, מי שלא נילחם בהדרת נשים או זרים, מי שלא עוסק בפיתוח כלכלי ואנושי  והמניע לרוב מעשיו הוא השינאה לאחר וההתרפקות על העבר - בסוף מוצא את עצמו ללא מוצא בשועפט (או בנהר אל בארד, או בג'נין או תבחרו אתם).