יום חמישי, 17 באוקטובר 2013

טובת הכלל


בתחילת תפקידו כשר האוצר התבטא יאיר לפיד שהוא מוכן "לזחול על הבטן" כדי שאינטל תחליט לבנות את מרכז הפיתוח הבא שלה בישראל. היה מדובר אז בכ 1200 עובדים עם שכר מעל לממוצע רק במעגל הראשון. עוד אדבר על שאר המעגלים.  ברור שכשיאיר לפיד דיבר על לזחול על הבטן הוא לא התכוון לזחול פיזית אלא להעניק שפע של הטבות מס. בסוף אירלנד נתנה יותר והמיפעל הענק יוקם באירלנד. מאחר שאיש לא פוטר ולא שאל את שלי יחימוביץ או עופר עיני האובדן של שפע מקומות עבודה פוטנציאליים עבר בתקשורת בצורה אגבית למדי. 

נניח שאינטל הייתה מקבלת שפע של הטבות מס כחברה והייתה מקימה את מיפעלה בארץ. ראשית 1200 העובדים הישירים היו משלמים כל אחד מס הכנסה שהיה מעשיר את קופת המדינה. במעגל השני החברה הקבלנית שהייתה בונה את המיפעל הייתה גם היא מעסיקה עובדים שמשלמים מס הכנסה והיא עצמה הייתה משלמת מס חברות. בהמשך היו קמות חברות נותנות שירותים. חברת הסעות לעובדים, חברה לאספקת ציוד מיחשוב וציוד משרדי, דוכן לאוכל וחברת  קייטרינג וכמובן חברת שמירה וניקיון  וכולם היו מעסיקים עובדים שמשלמים מס הכנסה והחברות עצמן מס חברות. מקובל מחישובים ממוצעים בעולם שחברה כזו כמו אינטל, עם 1200 עובדים בשלב הראשוני במקום מרוכז אחד, מייצרת עוד 1200 מקומות עבודה במעגל השני. 

במעגל השלישי חברה כזו מביאה לפיתוח האזור המיידי בו היא ממוקמת. העובדים שמקום עבודתם מובטח היו מוציאים, בצד הקיום הבסיס גם על מותרות, רכב שני למישפחה, ריהוט חדש, מיטבח ואולי בית מרווח יותר סמוך למקום העבודה. גם הציבור העובד עם השכר הממוצע ומעלה מזריק למשק תנופה ופרנסה נוספת בהוצאות הצרכניות שלו ומספק בעקיפין מקומות עבודה נוספים. בסוף אוצר המדינה וכולנו נהנים משפע רב של גביית מיסים נוספת, בהרבה מעל ל"הטבות" שניתנו לחברה עצמה מהערך המוסף של חברה כמו אינטל לכלכלת ישראל. כל הרווח הפוטנציאלי הזה לא יכול להתממש אם ישראל תתעקש, נוכח התחרות הבין לאומית, על גובה מיסי החברות - אז לא יהיה לה לא מזה ולא מזה. בסוף החברה אכן קמה באירלנד ומכל מה שתיארתי לעיל נהנית אירלנד ולא אנחנו.  כמובן שחברות כאלו נוהגות להתרחב ומה שהתחיל כמיפעל עם 1200 עובדים הופך בהמון מיקרים (לא תמיד) למיפעל של 2400 עובדים עם אפקט כלכלי כפול. 

כמובן שלו אינטל הייתה לבסוף מקימה את המיפעל שלה בישראל אי אפשר היה להבטיח שכעבור 30 או 40 שנה היא לא תזדקק לפיטורי יעול נוכח טכנולוגיות חדשות, שינויים במשק, ברגולציה (תקנון) ובמישפטיזציה הבין לאומית. אם הזיכרון התודעתי אומר שההטבות במס שהחברה תקבל ומקבלת כובלים אותה למנגנון הפוליטי המקומי ובעתיד ימנעו ממנה להתייעל ולהיות תחרותית בזירה הבין לאומית  ספק אם היא תסכים מלכתחילה להכניס את הראש העיסקי שלה למיטה החולה של הפוליטיקאים. משק, כל משק, זקוק להתייעלות, לשינויים וגם לפיטורים. בסופו של של יום משק שמאפשר יעילות וגמישות מושך אליו יזמים, צומח מהר יותר, מספק יותר מקומות עבודה ובשכר גבוה יותר.

עקבתי אחרי המאבק הציבורי המתנהל סביב האפשרות לפטר מספר גדול של עובדים בחברת הדגל הישראלית לשעבר "טבע" ולא הצלחתי למצוא אפילו טיעון עינייני אחד. כמעט הכל דמגוגיה שעוסקת בסיגארים של המנהלים ובמטה המפואר של טבע שהיה פעם בישראל והיום הוא בארה"ב.  אכן טבע מרוויחה הרבה וטוב אבל אם היא תוכל להרוויח עוד יותר במקום אחר היא תעשה זאת בלי למצמץ. למשק הישראלי יש עיניין עצום שחברות ענק בינ"ל ימשיכו לראות בישראל מרכז לפעילות ולפיתוח שיאיץ את הצמיחה ואת יצירת מקומות העבודה וזה לא יבוא בחינם אלא במדיניות מיסים נכונה שמבינה שמה שניגרע ממס החברות ניגבה בריבית דריבית מהמעגלים הנוספים שחברות ענק כאלו מייצרות. 

2 תגובות:

  1. "בסוף אוצר המדינה וכולנו נהנים משפע רב של גביית מיסים נוספת, בהרבה מעל ל"הטבות" שניתנו לחברה עצמה" -האם עשית את החשבון כשקבעת את הקביעה הזו? על פי גלובס סך הטבות המס של טבע בשנת 2010 היה 5.6 מליארד שקל. לי זה נשמע מוגזם, אבל אם זה נכון, צריכים לפי המחשבון שלי יותר ממאה אלף עובדים לשלם מס הכנסה כדי להתקרב לסכום הזה...

    השבמחק
  2. ליוחאי שלום

    הנתון שהבאת מתייחס לסך הטבות המס באותה שנה. ההטבות לטבע עמדו על כ 2 מיליארד בממוצע בשנים 2006-12. ראה קישור - http://www.calcalist.co.il/local/articles/1,7340,L-3607735,00.html
    דני

    השבמחק