במדדים כלליים וקצת יותר אובייקטיבים, עד כמה שהדבר אפשרי, החיים בארץ הם בהחלט טובים. סקרים בין לאומיים, לא כאלה של הסוכנות היהודית או המישרד לקליטת העליה, ממקמים פעם אחר פעם את ישראל בעשירון העליון של המדינות שתושביהן מרוצים ומאושרים בחייהם. לסוקרים מהאו"מ, מרשתות התקשורת הבינ"ל או מכוני מחקר שונים אין שום העדפה מובנית לישראל. זה שני עשורים נמצאת ישראל בחמישיה הפותחת של אורך החיים הממוצע לתושב - מדד אמין שמשקלל הרבה גורמים לכלל תוצאה אחת מייצגת. מכל המדינות המפותחות בעולם ישראל היא אחת המדינות היחידות, בצד ארה"ב, ששיעור הילודה שלה מאפשר ריבוי טיבעי גם ללא הגירה מבחוץ ופרמידת הגילים נורמלית עם אוכלוסיה צעירה, יצירתית ויצרנית משמעותית. ישראל היא המדינה היחידה בין המדינות המפותחות בעולם ששיעור הילודה ב"מעמד הביניים המתרסק" הוא במגמת עליה, אמנם מיזערית, לעומת התרסקות מוחלטת של הילודה במעמד הביניים בכל הדמוקרטיות המערביות. הנתון מעיד על הרבה אופטימיות. לאחרונה התפרסם סקר של מדינות ה OECD שקובע ששיעור ההגירה מישראל החוצה, באותם מדדים, הוא הנמוך מכל המדינות הניסקרות ועומד על כשני פרומיל בשנה (0.2%) - בשיעור מוחלט כדי 16,000 בשנה. שימו לב- הנמוך! מכלל עשרים המדינות המובילות ולא הגבוהה או באמצע. מסתבר שאפילו מגרמניה יש יותר גרמנים שמהגרים החוצה, יחסית, מאשר בישראל ישראלים שמהגרים לשאר העולם.
בעידן הניידות ההמונית, הגבולות הפתוחים, הגלובליזציה הכלכלית והחברתית ובעידן חברות הענק הבינ"ל ברור שיש הרבה אנשים שנודדים, שמחפשים את מזלם במקומות אחרים ואולי גם מצליחים. ברור גם שתמיד אפשר למצוא איזה מקום בעולם שהוא יותר טוב מישראל במדד שכל אחד בוחר באופן אישי לעצמו. ברור שמתוך מעל לשמונה מיליון אזרחי המדינה יש ויהיו כאלו שהחברה הישראלית סוגרת עליהם, הם לא מוצאים את מקומם ואולי את מזלם והדשא של השכן תמיד ניראה כל כך ירוק. אם הם מצליחים בחו"ל , השכירות ממש זולה כמו בברלין ויש עבודה (כמובן שלא לכל הגרמנים - שם שיעור האבטלה גבוהה משמעותית מבישראל) הם נישארים לתקופות ארוכות והופכים ל"יורדים" או "יורדים" בכוח - סיבה לקינאה בישראל על הצלחתם. אם לא, וגם זה קורה, הם חוזרים לארץ כך שקשה יחסית מאד למצוא יורדים שלא הצליחו שם בחו"ל. ליורדים שנישארו בחו"ל אין קל מלגולל או להצדיק את החלטתם ב"קשיי החברה הישראלית" ולא בסדר העדיפות האישי שלהם. לא אני אשם שמשהו החליט לחיות בברלין, אני המטפורי לא חייב לו דבר שאיני חייב לעצמי וזו החלטתו שלו מתוך חוסר מחוייבות מוחלט אלי ולעתידי כאן בארץ.
בכלל לדעתי קיבוצניק טוב הוא מי שבא לקיבוץ מבחירה, לא מלידה, וגם מכיר צורות חיים אחרות. זה נכון גם לתלמידי ישיבה וגם לחילוניים שניסו אורח חיים דתי וגם ישראלי שחיי כמה שנים בחו"ל, בין כתרמילאי או כעובד הייטק, וחוזר לארץ הוא בדרך כלל יותר שלם אם החיים כאן. לכן, מכל האמור לעיל, אני לא חושב שיש באמת בעיית ירידה/עזיבה/הגירה מהארץ וכי התופעה היא נורמלית לחלוטין. לדעתי הבעיה היא בעיקרה אצל אלו העוזבים ומשאירים אחריהם משפחה, חברים, אווירה חברתית ותחושת שייכות. לראיה ההצדקות העילגות של העוזבים שאנחנו - כלל ישראל והמדינה - אשמים בהחלטתם.
הערה אחרונה דווקא על ברלין וגרמניה - לדעתי כשיהודי בוחר מרצון לגור בגרמניה לאורך זמן מכל סיבה שהיא יש למשהו שריטה רצינית - או לי עצמי שלא מצליח שלא לבוז לבן אדם שכזה או לו/ה שבחר/ה לגור מכל המקומות בעולם דווקא בגרמניה כי השכירות זולה ויש מילגה מהממשלה לאמנים - תחליטו אתם מי השרוט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה