אפשר להגדיר כבוד כמידה של ההערכה לה זוכה אדם או גוף מזולתו, במילים אחרות כבוד מייצג את מידת החשיבות של אדם לסובבים אותו. ההיפך מכבוד זה התעלמות, זילזול, התנשאות ושיקריות. מכאן ברור שאין סיכוי למו"מ מוצלח בין שני גופים, מדינות או בני אדם, שאין ביניהם מינימום של כבוד הדדי ומינימום של נכונות לקבל גם את האחר ודעותיו.
הכבוד הוא כלי מרכזי מעשי שנועד לתת מישקל לדעות ולמעשים הפוליטיים של ישראל או כל מדינה אחרת וכלי חשוב בביסוס שיח פוליטי לא של התבטלות צד אחד מול השני אלא בין שווים "בגובה העיניים" כפי שרבים דורשים מאיתנו, ובצדק, לשוחח עם הפלשתינים. אפשר לאמר שמדינה, אדם או גוף שאינו שומר על כבודו מבטל את סיכוייו המעשיים לשמור גם על האינטרסים שלו. בסופו של יום הזנחת הכבוד הלאומי פוגעת בכל האינטרסים האסטרטגיים והכלכליים של המדינה. כבוד כמובן אינו משהו שמושג או ניתן על תכונות חיוביות דווקא - יש שאנחנו מכבדים מדינות, להבדיל מלהעריך מוסרית, מתוך פחד, מתוך אינטרסים כלכליים או מתוך זהות אידיאולוגית. בכל אופן ניתן מישקל רב יותר למדינה שאנחנו מכבדים מלמדינה שאנחנו מזלזלים בה, ביכולותיה, באמינותה או במישקלה הציבורי - במילים אחרות, שאנחנו מכבדים אותה פחות.
מכאן לסכסוך עם תורכיה והזלזול המופגן של חוגים נירחבים וטובים בחברה הישראלית למושג כבוד לאומי שהוא כביכול גחמה ילדותית של אגו מנופח שאין לה מקום ביחסים בין שתי מדינות רציניות ה"מכבדות" את עצמן. הדרישה של תורכיה להתנצלות התכוונה לבטל את זכותה של ישראל לעמוד על דעתה ולצמצם את משקלה הבינ"ל והאזורי לטובת מישקלה של תורכיה. פרשת המאווי מרמרה, כפי שכתבתי כאן רבות בעבר, לא הייתה תקרית בלתי מבוקרת עם תוצאות טרגיות אלא שלב במהלך מתוכנן ומתמשך לשדרג את עוצמתה של תורכיה כמעצמה מוסלמית אזורית מובילה, ניאו עות'מנית, על חשבון ישראל. שום התנצלות ישראלית, לכשעצמה, לא יכלה לשנות את הכיוון והמטרות של מדיניות החוץ התורכית אלא רק לשרת אותם ולא לטובת ישראל. אוסיף שתמכתי בהתנצלות לתורכיה בתחילת השנה, בעיקבות ביקורו של אובאמה בישראל ב 03/2013, כמחווה זולה לארה"ב שאולי תעמת את ארה"ב עם תורכיה (כפי שאכן קרה אבל מסיבות אחרות) ולא מתוך איזו ציפייה מהתורכים עצמם.
ב 27/07/2013 כתבתי כאן בבלוג "מבחינתו טאייפ ארדואן (ראש ממשלת תורכיה) עשה "הודנה" (פיוס זמני) קלאסית עם מדינת ישראל עבור הישגים שיאפשרו לו לחדש את ההובלה של האחים המוסלמים ולבסוף לא קטף ולו הישג אחד" עוד הוספתי בהמשך "לשווא תחפשו פגם בהתנהגותה של ישראל זה לא קושר אליה אלא למצוקות של ארדואן ולתמורות שציפה ולא קיבל", הכוונה הייתה למעורבות ארה"ב נגד בשאר אסאד בסוריה, התקרבות לשוק האירופי, תמיכה במשטר האחים המוסלמים במצרים ובלימת הגרעין הצבאי האיראני.
פרשת ההתנצלות לתורכיה, התרסקות יחסי המודיעין בין המדינות, הפיכת ישראל שוב לשעיר לעזעזל של הכישלונות התורכיים הרבים מספור והכישלון המוחלט של מעשה ההתנצלות עצמו לא הוליד שום רגשות חרטה ואולי חשבון נפש בשורה ארוכה של פרשנים, מגולמים בניר ערד הפרשן המדיני צר האופקים של ערוץ 2, על כך שאולי הכבוד הלאומי זה לא גחמה אלא כלי הכרחי במיצוב פוליטי ובשמירה על אינטרסים, שכל מהות הסכסוך עם תורכיה לא הייתה מובנת להם לאשורה ושאולי, רק אולי, ביבי וליברמן הטיבו להבין את המציאות יותר מהם.
כרגע הדבר הנכון לישראל זה לא לזנב בתורכים אבל גם לא לחזר אחריהם אלא לתת להם להתבשל במיץ של עצמם. תורכיה הימרה על מזרח תיכון מתאסלם ונישלט על ידי השלוחות והסניפים השונים של האחים המוסלמים שכולם רואים בתורכיה את האח הגדול, את המדינה המובילה ואת המעצמה האזורית שבה לישראל אין כמעט זכות קיום. החלום התנפץ, האחים המוסלמים דועכים ואיתם גם תורכיה של ארדואן. כשיקום שם מישטר אחר אפשר יהיה גם לפתח ציפיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה