סוגיות בהיגיון

לג'ורג' מיטשל, שליחו לשעבר של הנשיא אובאמה לתהליך השלום עם הפלשתינים, לפני המון זיגזוגים שם בבית הלבן, אי שם ב 2009 ותקופת ההקפאה,  יש באמתחתו הצלחה עולמית - הסכם השלום בצפון אירלנד אבל גם כישלון עולמי - הסכם השלום בין ישראל לפלשתינים.

אני מניח שג'ורג' מיטשל הוא אדם משכיל, מבריק, הגיוני וגם דיפלומט בנישמתו. הייתה לו בראיון בסוף שבוע של מעריב משישי האחרון הברקה  הגיונית לעילא "אני שומע קולות האומרים שניתן להישאר במצב הקיים. זה לא ניראה לי. על האזור עוברים שינויים דמוגרפיים ופוליטיים, וההיסטוריה מעידה שמצבים לא נישארים לתמיד. הסיכון הוא שממצב של קיבעון תתחדש האלימות, וזה יהיה הרסני לשני הצדדים". כך אמר בהתייחסו לישראלים ולפלשתינים. אפשר לחתום בשתי ידיים על הקביעה שההיסטוריה מעידה שמצבים לא נישארים לתמיד - זה נכון לא רק לקיבעון אלא גם לשלום, שלום לא נישאר לתמיד והסיכון הוא  שממצב של שלום  תתחדש המילחמה  נכון באותה המידה, לפחות לוגית - מעשית המזה"ת אוחז בשיא עולמי של הסכמי שלום שהופרו והפכו למלחמות. אפשר גם ליטעון באותו היגיון שקיבעון יכול להבשיל לשלום דה-פקטו. אי אפשר לדבר על קיבעון בנשימה אחת עם המישפט "על האזור עוברים שינויים דמוגרפיים ופוליטיים". בהנחה שהפלשתינים הם חלק מהאזור אז גם עליהם עוברים שינויים דמוגרפיים ופוליטיים והם לא במצב של קיבעון. מעשית אכן משקל הסכסוך בהוויה האזורית הפך לזניח, הזהות הלאומית הפלשתינית מתפצלת בין האסלאם האזורי והחמאס בעזה לבין הלאומיות הערבית והפת"ח בגדה והשינויים הדמוגרפיים והפוליטיים שג'ורג' מיטשל מדבר עליהם מכניסים גם את החברה הפלשתינית לתהליך שינוי עמוק שסופו מי ישורנו. בכלל ג'ורג' מיטשל מציג תזה מובלעת שכל הכללים הבסיסיים של החברה העולמית  - שמצבים לא נישארים לתמיד - תקפים רק עד שלום עם הפלשתינים ואחרי השלום יגיע קץ ההיסטוריה האנושית - המצבים ישארו לתמיד.  כניראה שלא ירדתי לעומק הגיונו של ג'ורג' מיטשל.

עוד הברקה הגיונית היא שחובה על ישראל להגיע, גם במחיר גבוה, לשלום עם הפלשתינים  כי בסכסוך עם הפלשתינים טמון איום קיומי ופתרונו הוא אינטרס קיומי לישראל. אוסיף שאני מסכים במידה רבה עם המישפט אבל ההיגיון שלי אומר לי שאם הנצחת הסכסוך והתחמקות מכל הסדר היא נשק עם פוטנציאל לחסל את הקיום הלאומי של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית - למה בכלל ירצו בהסדר. לו רצו - היו לכך שפע הזדמנויות בעבר. אם הנצחת הסכסוך תהפוך והופכת את ישראל למדינה דו לאומית אז למה לפתור אותו ולתת גושפנקא פלשתינית למדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.  הרי הפלשתינים עלולים להבין מהדוברים הישראלים שהסכסוך מעצם קיומו הוא כלי הנשק האולטימטיבי של הפלשתינים לחיסול הזהות הלאומית של מדינת ישראל אז למה להם לוותר עליו ולא להנציח אותו.

ההיגיון שלי אומר שכדי שישראל תוכל לשמור על האינטרסים שלה באזור מישתנה דמוגרפית ופוליטית, אליבא דג'ורג' מיטשל, מול חברה ערבית פלשתינית שהיא עצמה עוברת שינויים ושכרגע הנצחת הסכסוך זה גם כלי הנשק העיקרי של הפלשתינים נגד ישראל וגם הדבק הלאומי היחיד שיש להם, היא צריכה להגדיר את עצמה חד צדדית, לעצב את עצמה חד צדדית תוך צימצום מירבי של החיכוך עם החברה הפלשתינית ולעצב בינינו גבול חד צדדית שהוא כזה שגם הם יכולים לחיות איתו מבלי לקבל אותו  ולשאוף  לניהול אחראי מתמשך של הסכסוך במקום לפיתרונו הערטילאי במחוזות האספמיה ושלום אחרית הימים.