מכוער

העם היהודי נימצא במאבק, לעתים במילחמה, עם חלק מהעולם הערבי ובעיקר עם הפלשתינים. 96 שנות עויינות ומאבק מתמשך (מאז 1917) לא יכולים שלא להשאיר את חותמם על החברה, על החשדנות כלפי העם השני ועל חשש מפניו. בניגוד לעם הפלשתיני נושא העם היהודי, יש האומרים יותר מכל עם אחר, את צלקות הגיזענות, רדיפות הדת וההוויה כמיעוט בין עמים אחרים. גם ערכי המוסר היהודיים הבסיסיים מצווים עלינו לקבל כשווה את הגר בתוכנו. לכן למרות הכל חובה עלינו להילחם בכל הכוח בתופעות של התנכלות לערבים כערבים באשר הם. אוסיף שנוכחות של יהודים במרכז אום אל פאחם היא פחותה בהרבה מנוכחות ערבים במרכזי אוכלוסייה יהודיים ומגורי יהודים בלב אוכלוסיה ערבית היא ממש נדירה מול תופעה נירחבת למדי של מגורי ערבים בלב אוכלוסייה יהודית אבל אנחנו בעלי הבית, המכתיבים את דמותה של המדינה וערכיה, המתיימרים לעצב מדינה "יהודית (בערכיה) ודמוקרטית (בצורת הממשל שלה)" ויש לנו אחריות מיוחדת להילחם בתופעה של התנכלות לערבים באשר הם ערבים בכל הכוח.

למרות שמפכ"ל המישטרה התחייב להילחם בתופעה מן הידוע הוא שמאבק בהעלמות מס, בתאונות דרכים, בשיכרות ואלימות במועדונים ובהרבה צורות של פשיעה קלה וחמורה הוא קודם כל חינוכי תרבותי ואין למישטרה סיכוי במאבקים האלה ללא גיבוי ציבורי, מחוייבות של הורים ומחנכים ואווירת רחוב כללית.

אין חברה שאין בה תופעה של ביריונות - גם בחברה החרדית, הדתית והיהודית יש תופעות כאלו. אין אפשרות למנוע כל אירוע ואירוע ולכן החברה נימדדת בתגובות שלאחר מעשה. ראשית חייבת כל דמות ציבורית שיש לה אחריות לאומית והשפעה חברתית לגנות בכל פה ומעל כל במה את תופעת ההתנכלות לערבים כערבים. לצערי ההד הציבורי לצבר התקיפות וההתנכלויות לערבים היה זניח שבזניח. בכירי הפוליטיקאים עסקו ועוסקים בקואליציות, בכירי החרדים בבכי על התקציבים שלא יהיו יותר ורובנו ממש לא מתרגשים מהתופעה שכירסמה ושחטה בעם היהודי כשאחרים היו בשלטון ואנחנו המיעוט והשעיר לעזאזל.

הייתי מצפה מרבנים וחניכי תנועות הנוער שיגייסו את תלמידיהם וחניכיהם ל"משמרות דמוקרטיים" שתפקידם לחוש לעזרת מותקפים, לא רק ערבים אבל בהחלט גם ערבים, ויסייעו להם בנוכחות ציבורית בולטת, בהרתעה, בתיעוד מצולם ואם צריך בהגנה פיזית. זה יהיה שעור ראשון והכרחי בדמוקרטיה ובמילחמה באלימות ובגיזענות. מכל העמים בעולם אסור שזה יקרה אצלנו ואסור שהביטוי "אוהב ערבים" יהפך לביטוי גנאי שמכשיר אלימות, כמו "אוהב כושים" בארה"ב או "אוהב יהודים" בגרמניה ובתחום המושב של מרכז אירופה. את הערך שבמושג "יהודי" אנחנ מעצבים כאן בארץ ישראל וכרגע אנחנו מעצבים אותו בשתיקה ועמידה מהצד.

ברית של שודדים

אחת התופעות הדוחות, בעיני, היא התגובה של ש"ס לדחיקתם לאופוזיציה. במישור הפוליטי זה אמור לקרות לכל מיפלגה מפעם לפעם. יש מפלגות שיודעות להתכנס ולהתמקד דווקא באופוזיציה (כמו מר"ץ למשל) ולהתבזר בקואליציה ובמנעמי הישלטון (הליכוד כדוגמא). ש"ס הגיבה כאילו נישלל מהם בסיס קיומם, מונחים כמו בגידה וחרם ניזרקים לאוויר ובצידם הבטחה למרר את חיי הממשלה, כלומר את חיי רוב הציבור בישראל, על שהחליט להפסיק לממן אותם. בצד התופעות הם לפתע חושפים את מה שלדעתם נחשב ביזבוז כספי המדינה בהתנחלויות. כלומר, כול עוד היינו שותפים לשוד הקופה הציבורית והתקציבים זרמו לש"ס באין מפריע זה גם לא הפריע שההאחזויות ניבנות בכספי הציבור. כלומר, אליבא דש"ס, הייתה ברית שבשתיקה של חומסי קופת הציבור, משהורחקנו מהקופה גם האחרים לא יהנו ממנה כי אלוהים לקופה הציבורית בחרנו. בעיני רוב ההתנחלויות (לא כולן) הם עיוולת פוליטית, אסון לדמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית והמבוא למדינה דו לאומית אבל כבר כתבתי כאן שמבחינה כלכלית יבשה ההשקעה בהתנחלויות לא גדולה בהרבה מההשקעה שהיינו צריכים להשקיע בישוב אותם תושבים בנגב או בגליל וזולה מישובם במרכז הארץ. אולי החרדים לא שמו לב אבל הציבור המתנחל, שאני חלוק על דרכו לחלוטין, הוא ציבור מוביל, יצירתי, יצרני וגם מצוי בעולם התורה מה שאי אפשר להגיד על הציבור החרדי.

כמו שאנחנו צריכים לנהוג בזהירות ואולי אפילו בבוז בסגן שר החוץ דני אילון שכל עוד ניתמך על ידי אביגדור ליברמן לא הפסיק להלל ולשבח אותו ומשניזח בשולי המעשה הפוליטי הפך עורו ממקלס למקלל - אני מציע לא להתרגש מהחרדים שמודים שהיו חלק מברית של שודדי תקציבים והיה להם נוח עד שהוצאו מהמשחק.