אנרגיות מהפכניות

יש לא מעטים, בין אם מאמונה שלמה בין אם כדמגוגיה של בחירות, שמאיימים עלינו באינתיפדה שלישית היה והתהליך המדיני התקוע לא יתחיל להתעורר לחיים. זה מאיים באינתיפדה, השני בגל טרור והשלישי בסתם אלימות. כבר כתבתי כאן בעבר שדרכו של אבו מאזן מאז גלות תוניס, להבדיל מערפאת, הייתה דרך הפרובוקציה המדינית. גם היום הוא חוזר ומדגיש שכל עוד הוא שולט בגדה לא תפרוץ אלימות. בנושא הזה הוא דוגל באסכולה של פייצל חוסני ז"ל, סרי נוסייבה, מוסטפה ברגותי ונוספים שאין לפלשתינים שום סיכוי בעימות צבאי עם ישראל, גם לא בשיטות של גרילה עירונית ועממית. לעומת זאת שימוש במונחים מערביים כמו "דמוקרטיה", "זכויות אנוש", "חופש", זכות הדיבור" ובעיקר במונח האהוב על השמאל הישראלי, ה"כיבוש" , יכולים לכרסם משמעותית בלגיטמציה של ישראל ולדחוק אותה מדינית למעמד של מצורעת. טרור אלים, מהצד השני, דווקא משחק לידי ישראל ומצדיק את אמצעי הדיכוי של הישראלים כי אין לגיטמציה לאוטובוס מתפוצץ מלא אזרחים בלב תל אביב, אפילו הוא אוטובוס ישראלי.

לכן אימצו לעצמם הפלשתינים את המחאה העממית, צעדות והפגנות, פרובוקציות מצולמות, כפי שראינו גם של ילדות בנות 11. מצד שני, מאז החשש מאירועי "יום הנכבה" במאי 2012, שנחלו כישלון, הסתבר שאין בציבור הפלשתיני בגדה אנרגיה מהפכנית עממית, מחוייבת, מגוייסת ומתלהמת לשאת על גבה רצף של הפגנות המונים, שביתות שבת המוניות לאורך זמן בצמתים מרכזיים ושאר צורות של מאבק עממי כביכול לא אלים. חלק גדול מדי מהמפגינים, לעתים מעל ל 30%, אינם בני המקום אלא חברי הקואליציה הבין לאומית לבידוד ישראל, מתנדבים מאירופה בעיקר, המאיישים את השורות. בסוף השתתפו בהפגנות בעיקר פעילי פת"ח שזה עיסוקם ומקור פרנסתם, מתנדבים מאירופה ומהשמאל הישראלי ובשוליים עמך הפלשתיני המדוכא. יש לכך שפע של סיבות, התבוסה הקשה של הפלשתינים באינתיפדה השניה, הגירה המונית של צעירים, בעיקר מהעליתות, למדינות המיפרץ ומשם לעולם הגדול ושילוב פעילי הטרור מהעבר, בתנאים טובים, במנגנוני הביטחון הפלשתינים.

אין כמו אירוע ההתנחלות הפלשתינית ב E1 מיום שישי האחרון כדי להמחיש את התופעה. לאירוע הפתיחה המתוקשר הגיעו כ 200 בני אדם, כמעט כולם פעילי פת"ח מיקצועיים ומתנדבים אירופאיים וישראלים מגובים בתקשורת ובעורכי דין. למועד הפינוי לפני שחר יום ראשון, ולמרות שמועד הפינוי היה צפוי ואנשי התנחלות "באב אל שמס (שער השמש)" קיבלו עליה הודעה מראש, .כבר נותרו במקום ובקור רק 100 אנשים. לא הייתה לפעולה תהודה עממית אמיתית בציבוריות הפלשתינית. לא שביתות ומחאות ולא נהירה המונית, ברגל ברכב או בכל צורה אחרת כדי להקשות על הפינוי. אמנם שטח E1 הוכרז כשטח צבאי סגור אבל לו היו מגיעים אלפי פלשתינים לסגור על השטח ולהסתנן לתוכו, כמו שהמתנחלים עשו פעם אחר פעם, כי אז היו מקשים מאד על כוחות הביטחון, מעצימים את האירוע ואולי אפילו מצליחים להסיט לעברם את תשומת לב התקשורת העולמית. מה שהתגלה חד משמעית שהאנרגיות האלו, הנכונות והמחוייבות כבר אינן, אפילו לא כצל חיוור, להתפרצות הזעם ההמונית של תחילת האינתיפדה הראשונה בשלהי 1987.

הפלשתינים הם חלק מהעולם הערבי והם דועכים יחד איתו. אני מניח שלרבים כבר לא ברור מה עדיף - שילטונו המושחת של אבו מאזן, שילטונו האלים והמדכא של החמאס, מאבק שליטה כוחני ואולי אלים בין הפת"ח לחמאס או השלמה זמנית שעדיף לשנוא את ישראל אבל להישאר בצילה, לפחות עד יעבור זעם. מה שהם רואים בלוב, בעיראק, בתימן , בלבנון ובעיקר בסוריה ממחיש להם שבלי ישראל מצבם עלול להיות גרוע במונים רבים. ישראל בעיניהם היא השטן אבל אצל חלק לא מבוטל אפילו השטן הוא אופציה יותר טובה מהגיהנום הסורי והעוני המצרי. אין אינתיפדה ברקע, רק דיבורים על אינתיפדה. בעיקר אצלנו בשמאל.