הכל מתפוצץ בפנים

אחד הדברים הטובים במיבצע "עמוד ענן" שהרבה אמיתות, שקרים, ספינים ורעות רוח מתפוצצים לנו בפנים ואמת חדשה ושונה נחשפת. כבר הזכרתי בעבר את "הנקמה" של אובאמה, את הרלבנטיות הווירטואלית של אבו מאזן, את אגדת הבידוד המדיני של ישראל ואפשר להגיד שגם ה"אמת" על ה"עם הפלשתיני" מתחילה לאט לאט להיחשף במערומיה. היו ערבים בארץ ישראל, לדעתי יש להתחשב בזכויותיהם, הרבה מאות בשנים אבל לעולם לא הייתה להם זהות מובחנת כעם עם תרבות, מסורת והיסטוריה יחודית להם ומשלהם.

אחת האמיתות המתפוצצות היא אגדת מצרים הג'יהאדיסטית. מצרים היא מדינת הלאום המובהקת היחידה והאמיתית במזרח התיכון הערבי עם היסטוריה מובחנת של מעל לחמשת אלפים שנה ברצף. כל מצרי מגדיר את עצמו ראשית כמצרי ולאחר מכן כערבי ולבסוף כמוסלמי או נוצרי. למרות שחלק לא קטן מבכירי הג'יהאד העולמי הם מצרים וכך גם מפקד הביצוע של פיגוע התאומים ב 09/11/2001, מוחמד עטא, אפשר לומר ככלל שאצל המצרים מצרים תמיד באה ראשונה. מוחמד מורסי, נשיא מצרים הנוכחי ומי שטיפס לגדולה בקרב האחים המוסלמים על גב הסכם השלום עם ישראל, הוכיח ומוכיח שהאינטרס המצרי הוא תמיד ראשון. אין ספק שהוא עויין בלבו את ישראל והיה שמח שישראל תתאדה מהאזור אבל כרגע כלכלת מצרים הקורסת היא בראש מעייניו. כאיש האחים המוסלמים הוא רואה באיראן וניגררותיה, עד לאחרונה החמאס והג'יהאד האיסלמי הפלשתיני, יריבים דתיים המתחרים במצרים על ההגמוניה האזורית. מצרים רואה בארגונים הסלפים למיניהם איום בסיסי על ריבונות מצרים, כלכלתה ומעמדה האזורי ובעיקר היא רואה בסלפים גוף שמסוגל לגרור את מצרים להסתבכות שאין הוא רוצה בה כשעל הפרק שיקום כלכלת מצרים (זו שצמחה בקצב של 4% בשנה לאורך שני עשורים בימי חוסני מובארק).

במהלך מתואם עם קטאר וברקע העימות בין סוריה לחמאס בדמשק, הצליחה מצרים להוציא את החמאס מחסותה של איראן ולהעביר אותה למחנה הטיבעי שלה, המחנה הערבי סוני והמחנה ההולך וגדל של האחים המוסלמים שכעת כבר אוחזים בשילטון בתורכיה הלא ערבית, בתוניס ובמצרים. חלק מהפרשנים טוענים שירי טיל הנ"ט על ג'יפ צה"לי בו ניפצעו 4 חיילי צה"ל ב 10/11/2012, מה שהחל את הקדימון למיבצע "עמוד ענן", היה למעשה יוזמה איראנית שנועדה לערער את אחיזת החמאס ברצועה ולהעמיד את החמאס ואת מצרים במיבחן מול ישראל לפי לוח זמנים איראני. כך או כך למצרים ברור שללא שליטה על האירועים בעזה, ללא אחיזה ביטחונית במעוזי הסלפים בעזה ובסיני מצרים עלולה להיגרר לאירועים ביטחוניים קשים שמעמתים את האידיאולוגיה האנטי ישראלית של המישטר עם הצרכים הפרגמטיים של שיקום הכלכלה והמעמד הבין לאומי. יותר מכול חוששת מצרים שמי שיכתיב את האירועים בגבולה עם ישראל זו איראן לפי סדר יום איראני.

לכן יותר מכול מעוניינת מצרים להגיע להסדרה, תחת פיקוח מצרי, של היחסים עם רצועת עזה, של ההתנהגות המיבצעית והבטחונית של העזתים בראשות החמאס ולהגיע לפיקוח מלא על כל מי שקשור לאיראן כמו הגיהאד האיסלאמי הפלשתיני. לכן, כרגע, יש זהות אינטרסים מלאה בין מצרים הפרו חמאסית והאנטי ישראלית לבן מדינת ישראל להסדיר בצורה מפוקחת ואמינה את המארג הביטחוני סביב עזה ובקידמת סיני - לא רק לגבי החמאס והמעורבות האיראנית אלא גם לגבי הקונגלומרט הסלאפי בקידמת סיני. כרגע מצרים היא הפיבוט של המגעים להפסקת אש כשהמטרה המיצרית היא שליטה על האירועים, בעיקר מניעתם, כדי שמצרים לא תגרר מחוסר ברירה לאירועים נגד רצונה ובניגוד לאינטרסים שלה. נכון, בדיוק כמו בימי מובארק מצרים החזירה את השגריר ונתנה כמה הצהרות חריפות אבל במעש ברור למצרים שהקשר לישראל חייב להישמר וכי ישראל היא צד בכל תהליך הסדרה בחסות מצרית. שלא כבימי מובארק כאשר מצרים שאפה להתנתק בכל כוחה מהבעיה העזתית מורסי דווקא מחפש שליטה ובקרה על רצועת עזה, תהליך שמועיל ומשרת מאד את האינטרס הישראלי, ובשביל זה הוא צריך את ישראל והיא אותו . היחסים עם מצרים לעולם לא היו חמים אלא קרים. הם ישארו כמעט קפואים גם בימי מורסי אבל יש לנו עם מורסי אינטרס ותוכנית פעולה משותפת, עדיין לא מוסכמת, לגבי רצועת עזה שזה יותר ממה שאפשר היה לקוות בימי מובארק.

 

*    *     *

תיזכורת לסיום - עד כה לעולם לא הצליחו לדכא ירי ארטילרי או רקטי בפעולה רק מהאוויר - סתם שנדע.