שתי "אגדות אורבניות" התנפצו בבחירות האחרונות בארה"ב. הראשונה היא שהנשיא הניבחר ברק אובאמה, נוכח שלל בעיותיה של ארה"ב פנימה ובעולם ונוכח המהומה המיזרח תיכונית, באמת ישקיע מקצת ממירצו וממרחב התימרון הפוליטי שלו כדי "להתנקם" בביבי שלנו. אחרי הכל לישראל יש תמיכה ענקית בקונגרס והוא זקוק לרפובליקנים כדי לעבור את "המצוק הפיסקלי" של ה 31/12/2012 שמאיים לא רק על כלכלת העולם אלא ובעיקר על כלכלת ארה"ב. אין לו שום חשק לפתוח "חזית נוספת" סתם בשביל הנקמה.
אגדה שניה היא אגדת הקול היהודי. הקול היהודי הוא הרבה פחות מאחוז אחד מכלל הבוחרים בארה"ב והוא הולך ומתמעט והקול ההיספני הוא 13% והוא הולך ומתעצם. ברור לכולם שניצחונו של ברק אובאמה נבע בעיקר מהתלהבות מסויימת בקרב יוצאי הקהילה ההיספנית בארה"ב והרתיעה שלהם מהמפלגה הרפובליקנית על רקע יחסה הנוקשה לשאלת ההגירה הלא חוקית דרך מכסיקו. יש הרבה יותר צעירים היספנים, בנים למהגרים מקובה בשנות השישים והשיבעים, שהלכו להצביע נגד מיט רומני בפלורידה מאשר קשישים יהודים בבתי האבות שם. אף מנתח בחירות לא יחס חשיבות לקול היהודי באשר הוא כקול שיכל להכריע את הבחירות באיזו מדינה שהיא ולהון היהודי כחלק משמעותי שאי אפשר בלעדיו מגיוסי הענק של שני המתמודדים. הבחירות האחרונות הם מכת המוות הסופית לאגדה של הקול היהודי בבחירות בארה"ב. מעתה אמור הקול ההיספני, הקול האוונגליסטי (12%) או הקול המוסלמי (כ 2.5%). אין יותר דבר כזה קול יהודי והוא בטח לא שווה יותר מקול השחורים בהרלם או "קהילת הגאים" בקליפורניה.
אורי שגיא
יש משהוא אכזרי וחסר רחמים בצורה שהתקשורת מטפלת בבני אדם שמאיזו שהיא סיבה אבד קרנם. מצד שני מי שרוצה להריח את ריחות המיטבח הפוליטי צריך לעמוד בסירחונות המיטבח כולל התקשורת. התקשורת היא אבן בוחן ומסנן אכזר למי שחשקה נפשו בפוליטיקה. אורי שגיא גילה בדרך הקשה שקישוריו כאיש צבא מצליח, והוא אכן היה כזה, אינם מספיקים כדי להיות בן אדם הגון ופוליטקאי ישר. הוא לא ה"גנרל" הראשון שמהר מאד גילה שאינו מתאים לפוליטיקה שדורשת שלל קישורים אחר לגמרי לטוב ולרע. ראשית אורי שגיא יודע את האמת מה היה לפני 39 שנה והוא מתמם כשהוא יודע מתי זה היה אבל אין לו כביכול מושג מי המתלוננת. קשה להאמין שהוא דובר אמת. שנית רק לפני יומיים "בילף" לכולנו כשאמר שהוא פורש מטעמי בריאות כשהוא למעשה פורש מטעמי אתיקה, שלישית מסתבר שכעת הוא רוצה לירוק לבאר שממנה לגם קצת ולנהל מאבק משפטי שיפגע בו ובמפלגת העבודה על זכותו כן להתמודד. אורי שגיא הוא עוד דוגמא לגנרל שעד שהוא לא נחשף לציבור כפוליטיקאי אנחנו חושבים שהוא באמת משהו מיוחד, יעני "דמות ביטחונית", וכשהוא מגיע לבסוף לפוליטיקה זה ניראה אחרת לגמרי.
מפוטרים
התקשורת עשתה "זומ אין" על סיבלם של מפוטרי מעריב. 4000 אנשים לפחות פוטרו כתוצאה מהרפורמה בשוק התקשורת הסלולרית. התקשורת זועקת שהממשלה צריכה לקחת את כספי משלם המיסים ולמעשה לממן את ה"טייקונים" בעלי מעריב וערוץ 10. יש מפוטרים רבים במשק שאיש לא מתעניין בהם. לי אישית לא ברור מה מיוחד במפוטר מעריב על פני כל מפוטר אחר. ברור לי שרוב מפוטרי מעריב לא גרים בפריפריה אלא דווקא באזורים היותר מבוססים במדינה שיש בהם שפע של הזדמנויות חליפיות. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה