כרגיל בעונת בחירות קשה מאד לסנן את המוץ מהתבן, את השקר מהאמת ואת הספין מהידיעה. ה"בליץ" התורן מתייחס ליחסים בין אובאמה לישראל בכלל, לביבי בפרט ולעתידו של "תהליך השלום" שהפך לסדר היום ולהצדקת הקיום של לא מעט פוליטיקאים בעולם כמו שמעון פרס וטוני בלייר. לפי הבליץ יחסי ביבי וואובאמה יאיבו על יחסיה של ישראל עם ארה"ב. הנשיא, משוחרר מאיימת הבחירות, יחדש את תהליך השלום ויכביד ידו על ישראל (בגלל ביבי שהוא לא סובל) ולביבי מחכה עתיד שחור. לו רק יכולנו להחזיר את סדר היום שהכל זה "תהליך השלום" ואת אולמרט וציפי למרכז הבמה.
ראשית בשלל צרותיה הרבות של אמריקה הסכסוך עם הפלשתינים כבר מזמן הפך למיטרד לא מועיל. בשעתו ב 2009, טרם ה"אביב הערבי", שלטה הגירסה שמקור אי היציבות במיזרח התיכון הוא "הסכסוך" הלא פתור עם הפלשתינים וכי מי שרוצה גשר לעולם הערבי ולעולם המוסלמי צריך להביא איתו נדוניה בצורת הסכם או לפחות התקדמות משמעותית בפתרון הסכסוך, רצוי, כדי להעצים את הנדוניה, על חשבון ישראל. מכאן הדילוג על ישראל במסע הפיוס של אובאמה לעולם הערבי ונאום קהיר ב 04/06/2009, היחס המשפיל והזובור לראש ממשלת ישראל בפגישתם השניה של ברק אובאמה וביבי נתניהו בוושינגטון בשלהי מרץ 2010 , עוד הרבה לפני שביבי נחשד בתמיכה במיט רומני, ולמעשה אכיפת הקפאה מוחלטת על הבניה ביש"ע כולל גילה.
בראיון לדנה ווייס בפגוש את העיתונות בערוץ 2 ב 26/06/2010 אמר מרטין אינדיק שגריר ארה"ב בישראל בעבר ואז עושה דברו של ברק אובאמה, שהצדדים, קרי הבית הלבן וראש ממשלת ישראל , "למדו לעבוד ביחד". הוא לא אמר אוהבים אחד את השני או מכבדים איש את רעהו . המתח והחשדנות ההדדית תמיד היו שם וגם האחריות לפעול למען האינטרסים המדיניים של שולחיהם. באותו ראיון, אגב, הודה מרטין אינדיק שנאום קהיר לא הניב שום תוצאה חיובית מבחינת וושינגטון. לכן בעיית המתח הבין אישי בין שני האישים תמיד היתה, תמיד תהיה ואין חדש תחת השמש. בגדול היחסים בין המדינות דווקא השתפרו.
גם התזה הבסיסית שהניאה אז את אובאמה - מרכזיות הסכסוך בהוויה המזרח תיכונית, עלתה בעשן המלחמות וההפגזות בכל המיזרח התיכון ששיאן בסוריה. אין היום אפילו פוליטיקאי רציני אחד בעולם שיטען שפתרון הסכסוך עם הפלשתינים אכן ייצב את המזה"ת. בנות ברית אחרות של ארה"ב באזור כמו סעודיה, ירדן וקטאר מצפות מהנשיא אובאמה שבמקום שיתמקד בפלשתינים וישראל יפגין, סוף סוך, נחישות ומנהיגות במשבר בסוריה. אם פעם הם ראו התמקדות בסכסוך כדרך לדה-לגיטמציה של ישראל היום הם רואים באותו הדבר דרך להסטת המיקוד מסוריה ומתן יותר לגיטימציה למישטר הסורי שנוא נפשם. מדינות אחרות באזור עדיין שקועות בתהליכים הפנימיים ואין שום נימוק רציני מדוע אובאמה יתמקד דווקא בסוגיה הכי זניחה כרגע במזה"ת - הסכסוך, ולא בבעיות האמיתיות, השתלטות האסלאם הרדיקלי והסלאפי על החברה המוסלמית הסונית במזה"ת והחזרת היציבות והמשילות למישטרים המקרטעים בעיראק, תימן, לוב, סוריה, לבנון ובשוליים גם מצרים. אין שום בסיס לתחזיות הקודרות אלא במשאלות הלב ותעתועי הבחירות של העונה.
אני מעריך שההשפעה האמיתית על ישראל תהיה בנושא האיראני שבו ארה"ב נחושה לא לצאת למילחמה, מוכנה למו"מ נוסף עם איראן בצל הסנקציות וכניראה לא תאפשר, לשימחתי יש לומר, תקיפה ישראלית באיראן .
מתמטיקה של בחירות
ארתור פינקלשטיין האגדי שוב טעה בחיזו תוצאות הבחירות בארה"ב. עוד יומיים לפני הבחירות העריך שמיט רומני יזכה בבחירות ברוב של כ 2% בפועל זה קרה ממש ההיפך. יש לארתור פינקלשטיין רקורד מצויין של מזווג זיווגים פוליטיים ורקורד עלוב בחיזוי התוצאות. הגוש "הליכוד ביתנו" מונה כרגע 42 מנדטים. נפתלי בנט והמפד"ל המתחדשת יקרעו ממנו 2 מנדטים לפחות, ש"ס המתחזקת של אריה דרעי עוד 2 מנדטים ויאיר לפיד יגרע שני מנדטים מישראל ביתנו, בעיקר מהציבור הרוסי האנטי חרדי. מאידך יש ל"ליכוד ביתנו" סיכוי לקבל שני מנדטים מקדימה המתפוררת. לכן אני מהמר כבר היום שה"הליכוד ביתנ ו" לא יעבור את ה 38 מנדטים, 36 ופחות זה הרבה יותר סביר. הסיבה העיקרית היא שיש הרבה אלטרנטיבות.
יאיר לפיד במחסום
אם יאיר לפיד ימשיך בקו שבלי חידוש המו"מ עם הפלשתינים הוא לא יכנס לממשלה (כניראה בהשפעת עופר שלח) כי אז הוא יקלע את עצמו לעמדת קדימה בבחירות הקודמות. ל"ליכוד ביתנו" לא תהיה בעיה להקים ממשלה יציבה עם ש"ס המתחזקת, המפד"ל המתחדשת והדתיות ויאיר לפיד ידחוק אותה, כמו קדימה בשעתו, להיות ממשלה יותר ימנית ויותר תלויה בחרדים ובדתיים. יאיר לפיד צריך ללמוד שפוליטיקאי שבאמת רוצה להשפיע משאיר לעצמו אפשריות פתוחות לשמש כאלטרנטיבה, לש"ס למשל. אם הוא מתעקש לחזור לתסריט קדימה אז חבל על זמנו וזמננו. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה