לאחרונה עוברת הפוליטיקה הישראלית תהליך מאד חיובי של התגבשות אידיאולוגית ודמוקרטיה פנימית שרק מטיבה עם החברה, הפוליטיקה והמדינה. את התהליך סימנה והתחילה שלי יחימוביץ. בניגוד לפרגמטיזם ששרר במפלגת העבודה, מבוך העסקנים ומאבקי הכוח - מיפלגה שהערך המוביל האמיתי שלה היה השגת עמדות כוח, הכניסה שלי יחימוביץ אלמנט אידיאולוגי מובהק של מדיניות רווחה בסיגנון הסוציאל דמוקרטיה באירופה. היא גם דחקה לשוליים את העיסוק האובססיבי בסכסוך עם הפלשתינים ששימש תירוץ מובהק לכל העיסקאות הפוליטיות שהעבודה עשתה - בין בראשות אהוד ברק, דרך עמיר פרץ וכלה בשמעון פרס. היא לא רק התמקדה במימד האידיאולוגי של המפלגה כמפלגה חברתית אלא גם בהגברת הדמוקרטיזציה הפנימית באמצעות צימצום כוחם של המחוזות במיפלגה והגבלה קשה על היכולת לייצר מפקד ארגזים לעבודה ערב בחירות על ידי התניית זכות הבחירה בחברות של חצי שנה מראש (לדעתי טוב אבל לא מספיק). בראשותה של שלי יחימוביץ יש לנו מיפלגה מגובשת אידיאולוגית, כמובן יחסית לעברה בעשור האחרון, חברתית, פתוחה ודמוקרטית.
עוד היא הולכת וזה בא - אתמול זכה נפתלי בנט בראשות המפד"ל והבית היהודי. כמו שלי יחימוביץ הוא נתן לייצור הפוליטי הדועך (מפד"ל) קו אידיאולוגי מובחן וברור של שלמות הארץ, גישור בין דתיים (להבדיל חרדים) וחילוניים ומאבק בהדרת נשים שהחל לאחוז בשולי המחנה החרד"לי. כמו שלי יחימוביץ עוברת הפוליטיקה המפד"לית שהייתה קפואה בידי עסקנים תהליך של דמוקרטיה פנימית אמיתית שמאפשרת לכוחות חדשים, ממש כמו בעבודה, להיצטרף לפוליטיקה בזכות מה שהם. גם מנהיגותו של נפתלי בנט היא מאד כריזמתית ותשמש מן הסתם אבן שואבת להמוני דתיים שנירתעו מהמפד"ל וניגררותיה חסרות האידיאולוגיה הברורה וחסרות הכיוון. אני משער שגם ימניים חילוניים יכולים למצוא במפלגה הזו בית ואני מעריך שהיא תהפך למפלגה משמעותית מאד במארג הפוליטיקה הישראלית. אין כמו דמוקרטיה פנימית במיפלגה כדי לתת לה חיות, המשכיות ותנופה וזה אולי חלק מכוחו המתמשך של הליכוד בפוליטיקה הישראלית. בשני המיקרים מפלגת העבודה והמפד"ל המתחדשת סדר היום הוא סדר יום מובהק של בעד ולא של נגד משהו אחר שגם זה חיובי.
נכון שכרגע מפלגתו של יאיר לפיד (איפה הכסף?) היא אבן שואבת למתלבטים ויתכן שהיא תצליח מאד בבחירות הקרובות אבל, וזה בלתי נימנע, יתפתחו בה מאבקי כוח בין גורמים שונים, סדר היום שלה הווא בעיקר סדר יום של בלימת אחרים, בעיקר חרדים, ובהעדר דמוקרטיה פנימית המוצא של המתוסכלים יהיה פרישה או פיצול, בל ניטעה יהיו כאלו כל עוד מדובר בבני אדם עם שאיפות. לכן בהעדר דמוקרטיה פנימית ואידיאולוגיה חיובית מגובשת צודקת שלי יחימוביץ שפג התוקף של מפלגת לפיד כבר חתום על האריזה. למרות שזה לא ניראה כרגע כך גם פג התוקף של מפלגת "ישראל ביתנו" כבר הוחתם. הציבור ה"רוסי" הופך לאט לאט ל"ישראלי", האנטי חרדים ימצאו בית אצל יאיר לפיד ובהעדר אידיאולוגיה ברורה וקהל תומכים ברור ויציב טוב עשה ליברמן שבנה לעצמו גשר חזרה לליכוד.
גם קדימה מוססה את האידיאולוגיה שלה - להזכיר - מדינה יהודית דמוקרטית בעיצוב עצמי ובתהליך חד צדדי, זיגזגה בין אידיאולוגיות ונחתה, נכון להרגע, אי שם בין מרץ לעבודה בנושא המדיני וסתם בחלל החופשי בנושא החברתי כלכלי. היא וויתרה על הדמוקרטיה הפנימית שלה לטובת ועדה מסדרת ולכן גם וויתרה על הסיכוי להשתקם ולהתחדש. אני מעריך שגם עם אהוד אולמרט וציפי ליבני במקום מופז זמנה של המיפלגה תם ואולמרט רק יכול להאריך את גסיסתה עד תעודת הפטירה.
אפשר לראות ממש בברור שהפוליטיקה הישראלית, אחרי שנים של דישדוש, חוזרת לאידיאולוגיה, מאמצת את הדמוקרטיה ומתחדשת. יש מקום לאופטימיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה