בשנים האחרונות של שהיית צה"ל בלבנון הייתה התקשורת מתגמלת באופן קבוע ושלילי כל יוזמה מבצעית שהייתה בלבנון. חלקה בכוונת מכוון, חלקה בצרות אופק וחלקה כתוצאה מסתם טמטום. לביקורת על שהיית צה"ל בלבנון היו שני רבדים. הרובד הראשון היה האם עצם השהייה בלבנון משרתת באמת את הגנת ישובי הצפון, השניה עסקה בהבטים הטקטים והמבצעיים השוטפים, שבדרך כלל העיתונות לא מבינה עד הסוף, שעסקה בהצגת פעילות צה"ל עצמה, בלי קשר להצדקת השהייה או לא, כפעילות של כהיי מוחין חסרי בינה.
כאשר מארב, למשל, היה ניתקל וחייל צה"ל היה נהרג עסק חלק מהתקשורת בשאלה האם המארב המסויים היה אכן הכרחי, מה ציפו להשיג והאם חיי חייל צה"ל שווים את חיי לוחמי החיזבאללה שצה"ל אולי קיווה להרוג. התשובות תמיד הציגו את צה"ל באור שלילי. ברור שפעילות יזומה והתקפית היא חיונית, ברור שמארבים הם שיטה שאינה ניבחנת בהצלחתו או כישלונו של המארב הבודד אלא ביכולת להגביל ולסרבל את תנועת האויב בשטח. ברור שפעילות בעורף האויב מטילה עליו נטל של הגנת העורף גם אם פעילות מסויימת הסתיימה בכישלון וכן הלאה. צבא לא יכול לשהות בשטח לחימה פעילה ללא יוזמה ויצירת מצבים מורכבים לאויב גם אם אין הסבר מלא לכל מארב מסויים בניפרד והאם היה נחוץ דווקא עכשיו ודווקא במקום מסויים. התוצאה - מפקדים העדיפו מגננה עמוקה והפקרת השטח לחיזבאללה ובלבד שבחדשות יגידו לאחר נפילת חיילי צה"ל ש"מתחקיר ראשוני עולה שהחיילים נהגו לפי הפקודות". זה אמנם חשוב אבל בטח לא העיקר.
אותה תופעה חוזרת על עצמה במיקרה שר האוצר הנוכחי יובל שטייניץ. עד לפני כשלשה חודשים רובנו, כולל אני, לא הכרנו את המושג רווחים כלואים. לא שהם לא היו ולא הצטברו בחשבונות הבנקים אבל לא ידענו שהם קיימים, לא הבנו וחלקנו עדיין לא מבין איך הם נוצרו. בעלי הרווחים יכלו לעשות בהם שימוש מוגבל ללא מס רווח כמו להשתמש בהם כביטחון להלוואות זולות. אם שר האוצר לא היה מעלה את הסוגייה לסדר היום הציבורי כניראה שהעולם היה ממשיך לנהוג כמינהגו והיינו מחפשים סיבות אחרות להלין על שר האוצר. כדי למצוא מקורות מימון לגירעון המתפתח לממדים מסוכנים בתקציב המדינה הציע שר האוצר לגבות מס מאותם רווחים מוגבלים ולא ממוסים לשימוש של בעלי ההון, בין אם מדובר בפרטים או בחברות. הדילמה השניה שעמדה בפני שר האוצר היא שבעידן של משבר כלכלי עולמי מתעצם שסופו לא ניראה באופק ולוט בערפל יש לעודד פעילות כלכלית ולהשתדל לא להכביד יתר על המידה על החברות הגדולות באפשרותן לגייס הון ולהמשיך בפעילותן הכלכלית שהיא מצידה מפרנסת אלפים רבים, אחרת יהיו לנו עוד הרבה "פרי הגליל" או "פיניציה" שניצטרך לממן בכספו של משלם המיסים. אחרי מו"מ נימצאה נקודת איזון של 8% מס על הרווחים הכלואים. כתוצאה מכך תוכל המדינה עוד השנה לגבות עוד 3 מיליארד שקל לתקציב הגירעוני של המדינה, כסף שכולו בא ממאגר ההון הלא ממשלתי של המדינה.
שטייניץ היה כמובן יכול להתעלם ולא להעלות מהאוב רעיונות חדשים וכניראה שאיש לא היה ממש יודע על "הרווחים הכלואים". כניראה גם איש לא היה תוקף את שטייניץ שהוא לא גבה מספיק וכי הוא נתן "מתנה" לבעלי ההון מיליארדים שהיו נאלצים לשלם לו הרווחים הכלואים היו מחושבים כאילו הם רווחים מאזניים מלאים לצורך מס. איך שלא נהפוך את זה שטייניץ לא נתן מתנה אלה גבה למדינה, דווקא מבעלי ההון ולכן בצורה הכי פרוגרסיבית האפשרית, עווד 3 מיליארד שקל וזאת בצורה שלא מערערת את האיתנות הכלכלית ויכולת התיפקוד של אותן חברות - חשוב מאד. כמו בלבנון לפני 13 שנה אם יובל שטייניץ היה נישאר בבונקר כניראה שלא היה מה להלין עליו בנושא - משנטל יוזמה להקל על מעמד הביניים ועל התקציב הפכו את צעד הגביה מהעשירים דווקא לכאילו מתנה לעשירים כי , לטענת המלעיזים, אפשר היה לגבות יותר ואולי הרבה יותר. הרי הרווחים הכלואים היו שם גם בימי אולמרט, גם בימי שרון ואולי גם בימי ברק הקודמים כראש ממשלה והם הנותנים שאיש לא תקף אותם לעולם ומעולם על הכסף הלא ממוסה הזה - למעשה כמעט כולנו לא ידענו שהוא קיים בכלל. הנה קם שר, עושה מעשה ושובר מוסכמות בנות מעל לעשור ומייד הוא מוקד לביקורת שלא עשה מספיק, שהיה יכול יותר ולא הלך עד הסוף וכיוצא בזה. אולי שכחנו שמוטב מאוחר מלעולם לא ומוטב יוזמה לא מושלמת על הזנחה מצטברת. נכון מוטב יוזמה מושלמת על יוזמה לא מושלמת אבל זה כניראה יחכה לימות משיח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה