קלון בריבוע

כזכור הורשע אהוד אולמרט בפרשת המרכז לעסקים קטנים במירמה והפרת אמונים. בצד העונש הפיזי, שמן הסתם בהרשעה ראשונה בפרשיה משנית יהיה זניח, יש גם למערכת המישפט אפשרות לקבוע עמדה מוסרית - האם יש או אין קלון במעשה. הסוגיה עוסקת בשאלה האם מדובר במעידה חד פעמית, כפי שעולה מהפסיקה החד פעמית, או מדפוס התנהגות "נכלולי" מלכתחילה.

אין לי דעה לגופו של עיניין האם יש להצמיד קלון להרשעתו של אולמרט. לא בזה עסקינן אלא בעובדה שאהוד אולמרט, בניראה בהסכמת הפרקליטות, קנה את הדיון בבית המשפט בכסף רב, רב מאד. אין משמעות אחרת להצהרתו שהוא מוותר על כל ההטבות כראש ממשלה בעבר, הטבות שערכם מאות אלפי שקלים בשנה ומיליונים לאורך כמה שנים, אלא כניסיון, שאכן צלח, לגרום לפרקליטות לבטל את תביעתה לקלון. התביעה מצידה קיבלה ונענתה לעיקרון של מי שיש לו משאבים רבים יכול "לקנות" דיון מקל מצד הפרקליטות . לגופו של עיניין - אם מדובר בנוכל העוסק בהונאת הציבור כי אז איפשרה הפרקליטות לאותו נוכל להמנע מהמשמעויות הציבוריות של פסק הדין בעיניינו תמורת שלמונים נאים לאוצר המדינה (שווי הוויתורים על כל ההטבות). אם מדובר בטעות ומעידה חד פעמית כי אז הצליחה הפרקליטות להשית על ראש הממשלה לשעבר קנס כבד מאד מחוץ לכתלי בית המשפט - הרי יתכן שבית המשפט היה מקבל את טיעוניו ולא היה משית שום קלון על מעשיו של אהוד אולמרט. הניחוש שלי שאהוד אולמרט הבין את חומרת עברותיו, הבין שהוא עומד בסבירות גבוהה להיות במצב שיושת עליו קלון והוא העדיף לקנות את גזר דינו בכסף רב. כך או כך מדובר בקניית פסק דין בכסף, בהסכמת הפרקליטות במעשה השחתה מוסרי בראש חוצות. תארו לכם שאריה דרעי או צחי הנגבי היו במצב שהם יכלו להחזיר למדינה הטבות במיליונים תמורת נכונות של הפרקליטות לא לבקש קלון על מעשיהם. ביזיון לפרקליטות, ביזיון למערכת המישפט וביזיון למדינת ישראל. התגלה לכולם שמי שמוכן לוותר או לשלם מראש הרבה כסף יכול וגם מקבל גזר דין מקל בסמכות וברשות.

קלון בריבוע 2

עדי מדינה הם תמיד בתחתית של התחתית של מידרג המוסר החברתי. תמיד מדובר בעבריינים פעילים שותפים לעברות שמוכנים למכור את חבריהם ושותפיהם לעבירה תמורת רווח נאה או הצלה לעצמם. במשפט של רוצחי המאפיה עד המדינה המושלם הוא מלך הרוצחים או שותפו, איש אמונו לשעבר של ראש המאפיה בעצמו. במשפט מעילה בבנק עד המדינה הוא מעמודי התווך של המעילה עצמה וכך בכל תחום מסחר בסמים ובאנשים עד אחזקת רכושת גנוב וזיוף כרטיסי אשראי. מן הסתם אדם ישר מהישוב לא היה יכול להתברג למעגל שותפי הסוד בפרשת הולילנד אלא אם הוא עצמו התאים לחבורה ככפפה לכף היד. ככל שהנכלוליות בפרשת הולילנד גדולה יותר, אם אכן כך, כך עד המדינה הוא נוכל גדול יותר כי רק אחד שכמותו יכול לשחות בים הקשרים, המזימות והתככים כדג במים. בקיצור נדיר מאד שעד מדינה הוא גם מי שהיינו מוכנים לעשות איתו עסקים בראש שקט. ברוב מוחלט של המיקרים זה ממש ההיפך. השיקול של המדינה הוא תמיד שעדיף נוכל אחד בחוץ תמורת שאר העבריינים בכלא מאשר שכולם ישארו בחוץ וימשיכו במעלליהם.

ש.ד, עד המדינה בפרשת "הולילנד" אינו שונה במאום מעדי מדינה אחרים, כמו בכל המיקרים של עד מדינה לא די בעדותו אם אין לה סימוכין נוספים. הוא אמנם עמוד התווך בתביעה אבל היא לא נסמכת על עדותו בלבד וחזקה על סנגורי הנאשמים שידעו למצות את הנקודה.

השידור אתמול בערוץ 2 ב"כולבוטק" עם רפי גינת היא בעיני אות קלון למערכת המישפט הישראלית. מדובר בעד באמצע עדותו ובניסיון בוטה לפגוע בו בזמן עדותו תוך שבירת כל כללי "הסוב יודיצה". עיקרם של הכללים למנוע דיון ציבורי בפרשה משפטית תלויה ועומדת כדי לא ליצור לחץ ציבורי ולהטות את דעת השופטים מעובדות נוספות לבד מאלה המוצגות בבית המשפט. הכתבה כולה פנתה להדיוטות כי אין בה ממש חדש לא בעיקרון שעדי המדינה הם הזיבורית של החברה ולא בעיקרון שהם עצמם שותפים לעברות עליהם הם מעידים ולא כשותפים זוטרים.

המעניין ששני מעשי השחיתות המוסרית נעשו לעין השמש, בפרהסיה ובהרשאת בתי המישפט בישראל תחת שפע של נתונים מישפטיים טכניים וללא שום "הגיון סביר", וודאי ללא שום "מוסר ציבורי סביר" .

קלון בריבוע למערכת המישפט בישראל. פעם הבאה שיספרו לי על "שלטון החוק" יש סכנה שאסיים בבית חולים מרוב צחוק.