ברור שהתקשורת בישראל נימצאת במשבר כלכלי קשה, חלקו השולי הוא תוצאה של ההתלהבות הפופוליסטית מהמחאה החברתית של הקיץ שעבר ורובו המוחלט והמכריע, כפי שגרשון שוקן המו"ל של הארץ הודה ביושר אתמול אצל דנה וייס בפגוש את העיתונות בערוץ 2, תוצאה של שינויים מפליגים בתקשורת ההמונים מעיתונות כתובה ומשודרת לתקשורת דיגיטלית, בעיקר דרך האינטרנט, בה הצרכן בוחר לו את מקורותיו ואת תחומי העיניין שלו לרוחו. אין זו הפעם הראשונה שחידושים טכנולוגיים ושינוי בהרגלי הצריכה שולחים לגימלאות את מי שיצגו את העבר המתיישן בדיוק כמו שמנוע הקיטור והרכבת שלחו לגימלאות את העגלונים וסוסיהם.
יש כאלו שגם כשהטכנולוגיה וההיסטוריה רצים קדימה המעדיפים לתלות את כשלונה הכלכלי של התקשורת בראש הממשלה, שלפי דן פתיר, יועץ התקשורת שלו בעבר, אולי לא מזיל דימעה על שיברונה של התקשורת, יש התולים אותה בחינמון ישראל היום. אני לפחות לא הצלחתי להגיע למספרים בדוקים האם ישראל היום היא כישלון כלכלי שחי ונושם רק בגלל בעליו המולטימיליונר שלדון הריסון, ידיד של נתניהו ומניפולטור פוליטי לא קטן כאן ובארה"ב, או שהעיתון דווקא מרוויח והמודל העיסקי שלו עונה לשינויים בשוק הצריכה התיקשורתי. כך או כך כל העיתונים הוותיקים סבלו וסובלים ממשבר כלכלי מעמיק עוד הרבה לפני ישראל היום. נידמה שהעיתון משמש יותר כתרוץ מאשר כסיבה אמיתית. המשבר, כפי שלמדנו לדעת, אופייני לכל התקשורת הכתובה בדמוקרטיות כי כולם עוברים לאינטרנט. פה ושם, כמו במיקרה של הניו-יורק טיימס, העיתון החל במכירת תכנים באינטרנט לפני מספר שנים מה שהציל אתו מפשיטת רגל שם בארה"ב ובלי חינמונים של שלדון הריסון. לדעתי לעיתונות המונית כתובה לא מצפה עתיד מזהיר בכל מיקרה אלא במודלים מצומצמים של עיתונות איכותית, יקרה ולקהל יעד מאד מוגדר.
מכאן אעסוק בשני נושאים. מה ההבדל בין פרי בגליל וערוץ 10 (או מעריב) והאם יש אכן סכנה לדמוקרטיה כמו שטיוקני התקשורת המפסידים טוענים כדי לדרבן את המדינה להשקיע בהם מכספי משלם המיסים. פרי הגליל נימצא בפריפריה ועל קיןמו נישענת עיירה שלמה (חצור הגלילית). יתכבדו בעלי ואולפני התקשורת להעביר את עצמם לחצור הגלילית, באר שבע או ערד כי את העיתונים ניתן לערוך ולנהל גם משם בעידן התיקשורת המודרני ויתכבד ערוץ 10 להעביר את אולפניו לקריית שמונה ויביא בכך פריחה לעיירה אז יצדיקו גם השקעה נוספת בהם. הרי היום ניתן לשדר באותה כמות ואיכות גם ממיצפה רמון ולא צריך אולפנים דווקא בנווה אילן. כתבים יכולים לשדר את החומר והסרטים באינטרנט מכל מקום בארץ. שנית התקשורת טוענת שהיא "כלב השמירה של הדמוקרטיה" מה שאיש בפרי הגליל לא טען.
לגבי הדמוקרטיה. אם טיוקני התקשורת אכן מאמינים לטענה ולא משתמשים בה כטיעון דמגוגי כי אז ברור שהם מפספסים לחלוטין את העידן הנוכחי וברור גם למה הם מפסידים. היום יכול כל אחד בחברון להעלות ולהפיץ באינטרנט תמונה של שוטר מגב מכה ילד, של שוטר חונק מפגינה או חונה שלא כחוק בתל אביב, של מהגר מאריתריאה מתייבש בשמש בין גדרות, של אזרח מתעלל בחתול וכל דבר אחר בחיינו. חופש המידע לא מסונן, לא משוכתב ולא מגמתי מציף אותנו בכמויות שאיננו מסוגלים לעכל. כל אחד יכול לשפוך את הגיגיו וטענותיו באינטרנט (בדיוק כמוני ועוד אלפי בלוגרים מצליחים שלחלקם השפעה גדולה בהרבה מזו של עיתונאי מצליח). להיפך מספר הפרשנים של המציאות הוכפל ומוכפל במונים רבים ואין שום סכנה ניראית לעיין לחופש המידע, ההתבטאות והדיבור בחברה שלנו. להיפך במקומות שהתקשורת הכתובה הייתה השופר של השילטון וחלק ממערכת הדיכוי והדיסאינפורמציה - האינטרנט הוא ששבר את המונופול של התקשורת הממוסדת. למרות שהתקשורת אצלנו אינה שופר של השילטון אלא בדרך כלל נגדו, המנופול שלה על המידע שהיא מגישה לנו מוחלט. התקשורת בישראל יכולה והצליחה בעבר, במסע של דיסאינפורמציה מתוזמן, להפיל ראשי ממשלות במסע הכפשה מתמשך ולשבש החלטות מדיניות מרכזיות שנגדו את האינטרסים שלהם. על האמת והאמינות בתקשורת הממוסדת כבר כתבתי בבלוג לא מעט ובעיקרו התקשורת בארץ לא שונה מזו שבמצרים - רק היעד שונה.
בקיצור אין שום בסיס לחשש לפגיעה בדמוקרטיה. התקשורת זקוקה לשידוד מערכות כללי שלעולם לא מתבצע מרצון אלא רק ממשבר עמוק - מצבה הנוכחי הוא תולדה של סירוב מתמשך להתאים את עצמה לטכנולוגיה ולמציאות התקשורתית המשתנה. לכן אני בעד שאמצעי התקשורת יתמודדו לבד ויקרסו, אם צריך, לבד. בסוף, אחרי המשבר, תהיה לנו תקשורת יותר יעילה וממוקדת ומותר לפחות לקוות שגם יותר אמינה.
Greetings! Very helpful advice within this article!
השבמחקIt's the little changes which will make the most important changes. Thanks for sharing!
Look at my blog post - helix glass pipe review