
הבסיס האלקטוראלי של קדימה היה בנוי "מתרגיל מסריח" אחד גדול, מסריח אבל לגיטימי. עריקים ומחפשי מיקלט פוליטי שחיפשו לעצמם רווח והצלה אישיים. החל משמעון פרס עצמו, חיים רמון הבחשן הפוליטי הבלתי נילאה, וכלה במיודענו שאול מופז. כולם ניבחרו במפלגות אחרות, על מצע אחר ועשו שימוש בכוחם ובאמון שניתן בהם שלא על דעת בוחריהם. קדימה אינה יכולה לשמש דוגמא לפוליטיקה "נקיה" לדבקות אידיאולוגית או למשהו חוץ מאופורטיוניזם (סתגלנות) פוליטית והיא הייתה עדיין מפלגה לגיטימית לחלוטין. קדימה קיבלה חיות ומשך זמן שאול נוסף מתהליך ההתפוררות בתוך מפלגת העבודה בראשות אהוד ברק ומהעלמות "שינוי" של טומי לפיד (האבא של יאיר) ולמעשה פנתה לקהל הבוחרים הגדול שלא מצא לעצמו בית פוליטי - בסלנג הוא ניקרא "השבט הלבן". מהרגע ששלי יחימוביץ הצליחה לשקם את מפלגת העבודה ולתת לה כיוון אידיאולוגי מובחן וברור של סוציאל דמוקרטיה ויאיר לפיד ניכנס לנישה של אבא טומי כמיצג מעמד הביניים החילוני, סופה של קדימה כמפלגת מיפלט אופורטיוניסטית שכל תפקידה, לאחר ירידתו של אריק שרון מהבמה, הוא להאריך את חייהם הפוליטיים של מנהיגיה, היה להתדרדר במידרון. זה סביר שרכיביה המלאכותיים יחפשו לעצמם מחדש בית וחמצן פוליטי במחוזות אחרים. פרישת חיים רמון מקדימה, כביכול על רקע "אידיאולוגי", שמה ללעג אותו ואת קדימה. אין תופסים אדם בצערו, אין מגנים פוליטיקאי שמנסה לנשום עוד קצת אוויר פוליטי לפני שיטבע ובכלל קשה לבוא בטענות על מי שאין לו ברירה אחרת אלא להתרסק. התרגיל שעשה שאול מופז כשהצטרף לקואליציה הוא מביך למדי אבל לחשוב שחיים רמון היה נוהג אחרת זה לא יותר ממשאלת לב הזויה.
הלקח של שאול מופז צריך להיות, לפני שאתה מקלל, משמיץ, ניחרץ, החלטי ואומר ל"עולם לא" יש שתי עקרונות בחיים הפוליטיים. לעולם אל תאמר "לעולם לא" והגלגל תמיד עגול, כל עוד אתה על הגלגל יש סיכוי שהוא יסתובב הלאה.
ילדה טובה?

אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה