אני חסיד של "מדינה יהודית דמוקרטית". אינני מאמין שלתהליך שלום עם הפלשתינים יש סיכוי בדורנו ומצד שני איני מאמין שהכלה של אוכלוסייה ערבית גדול ועוינת בתחומי האחריות החברתית והפוליטית של ישראל, לא משנה איך יקראו לה, תשמור את מדינת ישראל גם לגיטימית, גם יהודית וגם דמוקרטית. לכן הייתי ואני עדיין חסיד נלהב של עיצוב חד צדדי של גבולות מדינת ישראל, מה שמכונה באופן מאד שטחי "התנתקות". באופן טבעי מצאתי את עצמי תומך באריק שרון ובמהלכיו באופן טבעי תמכתי לכן בקדימה בראשיתה, זאת למען הגילוי הנאות.אריק שרון, שקדימה הפכה להיות הכלי הפוליטי המרכזי שלו במימוש דרכו, היה איש יוזם בכל מצב. כל ההיסטוריה שלו היא רצף של החלטות נועזות, חלקם מאד לא מוצלחות ואחרות ממש ההפך, שתמיד הכתיבו את סדר היום התקופתי ואילצו אחרים להתיישר להתייחס לסדר היום שהוא קבע. זו גדולתו של מנהיג אמיתי. אריק שרון התייחס לתהליך השלום עם הפלשתינים בציניות מוחלטת, ראה בה סוג של מס שפתיים לקהילייה הבין לאומית, היה חדור אמונה שאנחנו במעשינו קובעים את עתידנו וכי איננו זקוקים לאישור מהפלשתינים לא רק לעצם קיומנו אלא גם לאופי חיינו כאן. הוא התייחס עליהם כנתון שיש לחיות אתו, לאפשר לו לחיות את עצמו אבל לא כמי שחיינו כאן תלויים בהסדרים אתו. כמי שאהב את ארץ ישראל ודבק בה הוא ידע גם לעשות את ההכרעה האסטרטגית הקשה בין "ארץ ישראל השלמה" לבין מדינה "יהודית דמוקרטית".
במרץ 2009, תקופת המו"מ הקואליציוני להקמת ממשלת ביבי השנייה, התקשרתי ללשכתה של ציפי ליבני וביקשתי פגישה. התכוונתי לנסות ולשכנע אותה להצטרף לממשלה מתוך אמונה שעצם הצטרפותה יכולה להגביל מאד את עוצמת הכוח הפוליטי החרדי (הלגיטימי) ולשים לו גבולות. שהיא יכולה להכתיב סדר יום יותר אזרחי, למשל בנושא רפורמות בשיטת הממשל והמשפט, ושיש ביכולתה להציב משקל נגד של חזון "יהודי דמוקרטי" בממשלה שיש בה מדי הרבה יסודות שמאמינים בארץ ישראל השלמה על חשבון המהות הדמוקרטית של ישראל.
קיבלתי מלשכתה של ליבני תשובה שעלי להיפגש קודם עם המנכ"ל משה שחורי. הגעתי לפגישה שהסתימה בטונים צורמים. משה שחורי הסביר לי ברצינות שמטרת קדימה לכבוש את השלטון, עד כאן הכל בסדר, שכל מפלגה בשלטון, נוכח האילוצים והלחצים, עושה טעויות ונחשפת לביקורת וכי הפוליטיקה מלמדת שמפלגות בשלטון מאבדות מכוחן. תפקיד קדימה, כך הוא הסביר לי . להאיר את השגיאות ולכרסם בכוחה של מפלגת השלטון עד שהבחירות יביאו, להערכתו אז תוך כשנתיים, לבחירות חדשות שבהם קדימה תזכה. כששאלתי מה סדר היום ומה קדימה תעשה בשלטון הוא פטר אותי בסיפור על "צוותי עבודה" שמכינים התייחסות לכל תחומי חיינו. טענתי כנגדו שללא סדר יום חיובי ויצירת אלטרנטיבה קדימה תדעך ותתפרק באופוזיציה (מה שהתגשם הלכה למעשה). צוותי העבודה, ככלל, לא התכנסו ושום עבודת מטה רעיונית וטכנית לא בוצעה בקדימה אחרי בחירות 2009. לו היה מתקיים תהליך בירור כזה והיו משתפים בו, בחוגי בית למשל, חברים במפלגה הניכור לציפי ליבני לא היה כל כך חריף. אגב למרות ההבטחה של משה שחורי הפגישה עם ציפי לעולם לא התקיימה.
בסוף ציפי ליבני וקודמה אהוד אולמרט לקחו את החזון של אריק שרון "יוזמה חד צדדית" והפכו את קדימה לעוד מפלגת שמאל קלאסית שרואה בתהליך השלום עם הפלשתינים חזות הכל, שאין לה מה להגיד חוץ מלייבב על תהליך השלום, אהוד אולמרט הרחיק לכת עד כדי התנכרות לעובדות שהוא עצמו יצר כשאימץ לחיקו את הגרסה הפלשתינית של כישלון שיחותיו עם הפלשתינים ותקף את ביבי, יחד עם ציפי, שאינם הולכים במסלול של מר"ץ - תהליך שלום או חידלון. בראיון לרינה מצליח בערוץ 2, ביום שישי לפני שבוע, אמרה ציפי ליבני שאם תבחר כראש ממשלה דבר ראשון שיקרה (בלשון סביל) "הפלשתינים יכנסו לחדר" ומשם, היא הביעה את ביטחונה, היא תצליח במה שאולמרט והצעותיו מרחיקות הלכת, הצעות שהיא עצמה שללה בשעתו, נכשל- להביא שלום עם הפלשתינים! יותר הזוי ויותר רחוק מאריק שרון אי אפשר להיות. אריק שרון, וודאי היה מתהפך על יצועו ומשמיע זעקת תסכול קשה מהמקום אליו הגיע קדימה -. לא יוזמה אלא היגררות אחרי סדר יום של אחרים, לא עיצוב העתיד אלא היגררות אחרי קיבעונות העבר.
איני נימנה אל אלו החושבים שכל הרשעה פלילית פוסלת אדם לתמיד מלחזור לפוליטיקה. בכל אופן כשציפי ליבני מקיפה את עצמה בעומרי שרון, צחי הנגבי וחיים רמון זה אומר דבר מה. איני יודע מה מחבר בין עומרי שרון לציפי ליבני אבל להציג את ציפי ליבני כמי שממשיכה את מורשת שרון דווקא על ידי בנו עומרי היה בוודאי גורם לאריק שרון כאב פיזי אמיתי - בנים גידלתי ורוממתי והם....
עוד הערה - הפלישה של עומרי שרון לערוצי התקשורת בצורה כה מסיבית, ראיונות בעיתוני סוף השבוע, אייטמים בערוצי הטלוויזיה וכו', לא יכולה להיות מיקרית. מעבר לעניין באיש המעוות את מורשת אביו יש וודאי גם סדר יום סמוי - אני מנחש שהתקשורת מעדיפה את ליבני על מופז, לפחות כך זה היה בפריימריז הקודמים בקדימה.
מהלך ההתנתקות שיזם שרון היה לדעתי מהלך טקטי גאוני שנועד להשיג כמה מטרות שלא כולן הושגו וחבל:
השבמחק1. ניתוק הרצועה מיו"ש דבר שהושג במלואו.
2. ניצול ההתנתקות לתעמולה להראות לעולם שלמרות הנסיגה המטרה הסופית של הפלשתינאים היא השמדת ישראל.
3. העברת הנטל של עזה למצרים.
עקב הכשלון של אולמרט ולבני לנצל את מהלך ההתנתקות לתעמולה פועל יוצא הוא שהחמאס פירש זאת כחולשה ובצדק והכשלון הוא נסיגה ללא תמורה. כעת לא נותר אלא להמתין שהשבטיות ברצועה תגרום למלחמת שבטים ולתת למצרים לטפל בבעיה. רצועת עזה תמשיך להיות איום על ישראל עוד הרבה שנים.