
למעשה ממשלת האחדות מופז-ביבי קרובה לעקרונות שציפי ליבני כבר סיכמה עם ישראל ביתנו במהלך המו"מ הקואליציוני בראשית 2009. כמו שאמרה שלי יחימוביץ לדנה וייס בפגוש את העיתונות ביום שבת האחרון -מפלגה היא אמצעי להשפיע על סדר היום הלאומי. ציפי העדיפה לבזבז את כוחה הפוליטי העצום בעמדת המתנה לצרות שיבואו במקום להשפיע, אולי בצורה מכרעת, על סדר היום הלאומי. במחי החלטה מזגזגת אחת הסיר מעליו שאול מופז את גיליוטינת ההשפלה בבחירות הקרובות והפך את מפלגתו מחדש למפלגה שיש לה מה לומר והרבה להשפיע על סדר היום הלאומי בנושא גיוס החרדים, שיטת הממשל, שילטון החוק ולמעשה כל נושא קיים ועומד. עדיין לא ידוע האם מדובר רק ברווח זמני לקדימה או בהצלה ממש למיפלגה שכבר הספידו. זה תלוי בעומק השותפות ביבי-מופז וביכולת של מופז באמת להראות כמי שמוביל את סדר היום הלאומי החדש - אם ישנו כזה.
אותה החלטה מזגזגת הפכה שתי דמויות פוליטיות לכמעט חסרות משמעות והשפעה, ציפי ליבני שוודאי עוד תשפוך קיטונות של בוז על מופז שהעז לתת למפלגה נושא לעסוק בו חוץ מבעצמה, ויאיר לפיד שמופז גונב לו את סדר היום ומי יודע היכן יהיה בנובמבר 2013, מועד הבחירות הבאות. מעמדו של בוגי יעלון כמי שמחובר וצובר כוח באגף הימני של הליכוד ניפגע קשה. על הדרך מתחזק כושר התימרון הבין לאומי של ישראל מול כל העולם והאיום הישראלי נגד איראן מקבל חיזוק פסיכולוגי עצום. אני משער שבאיראן הפרשנות למהלך היא "אחדות לקראת תקיפה באיראן". אני מקווה שהם טועים שם באיראן אבל באותה מידה זה וודאי לא מזיק נוכח הווקום הפוליטי נגד איראן בארה"ב ובאירופה השוקעת.
מופז, מן הסתם, ישאר חרוט בזיכרוננו כזגזגן בלתי נילאה שמילותיו כתובות על קרח ביום חם. הוא צריך לעבוד קשה ולהוכיח מנהיגות כדי שישכחו לו את זגזגנותו עד נובמבר 2013 וברור שמבחינתו פרישה מהקואליציה היא מבחינת התאבדות פוליטית מה שמבטיח יסודות של בטון לממשלה הנוכחית.
ביבי הצליח להשתחרר מלפיתת הימין והדתיים ולמרכז את ממשלתו כאשר כרגע אין אף כוח שמסוגל לערער על יציבותה וקיומה. וודאי לא החרדים שאיבדו באחת את כושר המיקוח שלהם (אני מתנגד למילה סחטנות בפוליטיקה) וודאי לא ליברמן וישראל ביתנו. בממשלה שבה אין לאף גוף כוח ווטו על ההחלטות הדיונים יותר עינייניים וכך גם הפשרות. ממשלת ליכוד-קדימה הייתה צריכה לקום כבר ב 2009 ולחסוך מאיתנו כמה התבזויות אבל טוב מאוחר מלעולם לא. אני מקווה בכל ליבי שהחלופה לחוק טל שהממשלה תעביר תהיה במתכונת בונה, הדרגתית, מתייחסת למורכבות הבעיה ומאפשרת גם את התופעה של "תורתם אומנותם" ושתתייחס גם לשילוב הנוער הערבי בשרות לאומי, במשק ובחברה.
בג"ץ אולפנה.

תהיה אשר תהיה דעתי על פסק הדין אין להעלות על הדעת שהמדינה תתחמק, אם כל הכאב, מביצועו. יש דברים חשובים יותר מהשאלה מי צודק נקודתית בפרשה והיא עליונות החוק כפי שפורש בבתי המשפט. אין לקבל בשום מצב שפרשנות של החוק תהיה בידי פוליטיקאים ובידי כל דאלים גבר גם אם לצערי זה המצב בהרבה פינות בחברה הישראלית. זה אותו חוק שמרשה לנו לפנות כל מי שגר בבניה לא חוקית או ספק חוקית במדינה, כל חוק שמאפשר לנו לעצור, לבנות או לסלול, אותו חוק שמטיל על המישטרה להגן עלינו אבל גם מגן עלינו משרירות המישטרה. גם אם המתנחלים צודקים בכל טענותיהם עד האחרונה שבהם בית אל לא בסכנה, גם רוב מתיישבי גבעת האולפנה לא בסכנה, יש היכן ליישב, יש היכן לבנות ואפשר, למרות שצריך וחייבים ללא עורערין, גם לכבד את בג"ץ וגם לבנות בבית אל. בסוף זה מתקשר לכניסת קדימה לממשלה - קדימה לא יכולה לאפשר את זילות החוק ולימין לא יהיה כוח למנוע את אכיפתו בצורת חוקים עוקפי בג"ץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה