הלשכה
התלונה המוזרה על נתן אשל, ראש לשכתו של נתניהו, מעמידה את נתניהו בדילמה קשה כולה פרי תוצרת לשכתו הוא. מן המפורסמות והידועות הוא שבלשכות בצמרת מתחוללים מאבקי כוח קשים, הרי גם ראש מטה הבית הלבן של אובאמה התחלף פעמיים בשלש שנים, שהעבודה מלחיצה, עצבנית ותזזיתית ושחייב להיות בה מימד של מעקב אחרי העובדים בגלל הרגישות של הנושאים בהם עוסקת הלשכה. אין הרבה בשר בתלונה שנתן אשל הציץ לדאר האלקטרוני של עובדת או למסרונים שלה בטלפון הנייד - גם אם הם נכונים מדובר בנושא משמעתי. אווירה קשה מטעם הבוס מצויה בהמון מקומות עבודה, רכילות, הלשנות, הצצות הם חלק מהחיים בהמון משרדים ומקומות תעסוקה וככל שהלחץ גובר גם התופעות האלה משגשגות. הבעיה בלשכה היא ששלשה בכירים, כנראה על רקע מאבק כוח פנימי, פעלו מאחורי גבו של הבוס תוך שהם יודעים שבמעשיהם יש כדי פגיעה במקום העבודה שלהם ובארגון אליו הם אמונים - לשכת ראש הממשלה. גם אם היה ממש בטענות נגד נתן אשל, גם אם היה בהם כדי חשד לפלילים חובה הייתה על שלשת הבכירים לידע קודם כל את המעביד שלהם, ראש הממשלה, ולעדכנו בחשדותיהם. רק אז ובידיעתו לפנות לרשויות. אם מסיבות שונות היה ראש הממשלה מעדיף להשתיק את הפרשה (ההזויה בעיני) והם עדיין היו חושבים שמדובר בפלילים שיש להביא לידיעת הרשויות הם היו חייבים קודם להתפטר ממשרתם. לא יכול להתקבל שמשהוא פועל מאחורי גבו של הבוס, בלא ידיעתו, תוך שהוא גורם נזק למעמד ולתפקוד של מקום עבודתו והוא ממשיך לאחוז במשרתו כאילו לא קרה דבר. השלמה עם תופעה כזו פרושה השלמה עם מצב שלבוס אין שליטה על הלשכה שלו. כך או כך הם יצרו מצב שביבי צריך להחליט - הוא (נתן אשל) או הם כי ברור שבייחד הם כבר לא יצליחו לעבוד. עדיף שהבוס יעשה סדר ביוזמתו מאשר המציאות תאלץ אותו שלא ביוזמתו.
עבודה בעיניים
אתמול פרסם שר השיכון אריאל אטיאס את המלצתו לקריטריונים לדיור בר השגה. בקצרה מדובר על 10 שנות נשואים לפחות, שלשה ילדים ושרות צבאי או לאומי. מדובר על שיטת ניקוד שמתעדפת את מי שעונה על כל הקריטריונים אבל מאפשרת גם למי שעונה על חלק מהקריטריונים לקבל דיור בר השגה על בסיס מקום פנוי. מיצוי כושר ההכנסה לא יחשב יותר לקריטריון. מה שאומר שהמדינה מקבלת עליה להעניק דירה מתנה למי שאין לו כושר הכנסה - מן הסתם האוכלוסייה המובהקת שאינה מייצרת כל הכנסה היא האוכלוסייה החרדית. אבל ההונאה היא הרבה יותר גדולה. יש הבדל עצום באורח החיים של ציבור חילוני לחרדי בארץ. הציבור החילוני מתחתן מאוחר, כיום גיל הנישואין הממוצע של החילונים הגמורים עומד כבר על 30 שנה, גיל שבו לרוב החרדים יש כבר שלשה ילדים ויותר והם כבר נשואים עשר שנים או קרוב לכך. כדי שזוג חילוני יגיע לזכאות לדיור בר השגה הוא צריך להגיע לגיל 40, מעל למחצית החיים. בדרך כלל בגיל הזה רוב החילוניים כבר מבוססים יחסית, יש להם מקצוע והם הרי גרו היכן שהוא עד אז. לא סביר לצפות מהם שיחכו עד גיל זה כדי לבסוף לזכות בדיור בר השגה. הם כבר לא צעירים, חלקם כבר אחרי גיל המילואים גיל של אמצע החיים. עד אז המדינה לא תהיה זמינה להם בתחום הדיור. הנגישות שלהם וההזדקקות שלהם בגיל הזה "לדיור בר השגה" תהיה מן הסתם רק של המקרים היותר קשים. נכון תהיה להם עדיפות בגלל השרות הצבאי אבל ההזדקקות והנגישות שלהם לדיור בר השגה תהיה רק בשוליים.
אצל החרדים ההזדקקות בגיל 30, הגיל בה רובם כבר נשואים קרוב לעשר שנים ולרובם כבר שלשה ילדים, תהיה כמובן גבוהה הרבה יותר בעיקר כי, בניגוד לחילוניים, הם לא בנו חיים אלטרנטיביים מבחינה כלכלית . מאחר שאינם נזקקים לשום הכנסה או מיצוי ההכנסה שלהם לזכאות ברור שהם יהיו הזכאים יותר לקבל "דיור בר השגה" בשווה מתנה. יש להדגיש שיש בארץ בניה רחבה מיועדת לחרדים כמו מעלה ביתר, עמנואל, אלעד ולאחרונה חריש. הנוסחה של אטיאס היא כזאת - מי שעומד בכל הקריטריונים יאלץ ברוב המקרים לחכות לאמצע החיים וממילא יזדקק הרבה פחות לפתרון - מה שמפנה הרבה דירות למי שעומד רק בחלק מהקריטריונים ואפילו לא צריך לטרוח לפרנסתו. בקיצור עבודה בעיניים ונקודת זכות נוספת ליאיר לפיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה