יש בייננו כמה שחשבו שההשתלחות, לאחרונה, של תורכיה כלפי ישראל נובעת מהתרחקות הדרגתית של תורכיה מהשוק האירופי, שמפנה לה כתף קרה, מהתרחקות ממורשת אתא-טורק של תורכיה חילונית, מהתחזקות הלך הרוח האסלאמי בתורכיה ומחידוש השאיפות העות'מניות להוביל את האסלאם במזה"ת. יש כאלו שחשבו, מסתבר בטעות, שהתהליך בתורכיה הוא רציף, עמוק ואמיתי ולא גחמה מזדמנת. מסתבר שכולנו טעינו, בכלל זה ישראל אשמה וליתר דיוק האצבע של שמעון פרס. לפי פואד בן אליעזר, בכתבתו של בן כספית במוסף השבוע של מעריב מיום שישי האחרון, 27/11/2009 – התורכים נפגעו מכך שישראל העזה להגן על עצמה בדיוק כשהם תיווכו בין ישראל לסוריה, ועוד יותר נפגעו מכך שישראל עדכנה את מצרים ולא אותם. העובדה שלמצרים קשר טריטוריאלי רציף עם עזה והיא עשויה להיפגע פיזית פשוט לא לעניין. הכי נפגעו התורכים ששמעון פרס הניף אצבע לעבר ראש ממשלתם טאיפ ארדואן ופנה אליו ישירות כשהופיעו יחד בדבוס, ב 29/01/2009, אחרי שראש ממשלת תורכיה הטיח בשמעון פרס "הרגת אנשים! אני זוכר את הילדים שנהרגו על החופים". לפי התאוריה הפואדית החדשה לישראל לא אמור להיות כבוד – כבוד זה משהוא ייחודי לתורכי וכמובן ישראל אשמה שלא הבינה את מושג הכבוד התורכי לאשורו.
לפי התזה החדשה מפי יודעי דבר אין לתורכיה שום מדיניות חוץ - חוץ מלהתחשבן עם ישראל, אין לה שום שיקול דעת חוץ ממה שאנחנו חושבים ניחשב לכבוד התורכי. אין שום דרך להתגבר על הכבוד התורכי, שאולי ניפגע, אלא בהטחה של עלבונות שיקרים במדינת ישראל. סידרת הטלוויזיה ששודרה בערוץ הממלכתי התורכי לרגל חג הרמדאן השנה, בוימה, לפחות שנה מראש, כהכנה אפשרית למפרע לתסריט שכבודה של תורכיה יפגע ושודרה כדי להתחשבן עם האצבע של פרס.
התורכים כמובן, לפי התובנה של פואד, לא אמורים להיפגע מזה שהם הוצגו כחבורת ילדים נעלבת שלא מסוגלת לנווט את תורכיה מול אצבעו השלוחה של פרס. אם זה נכון כי אז הראשונים להתפלץ צריכים להיות דווקא התורכים,
סוף סוף נימצא האשם בהידרדרות היחסים עם תורכיה, לא שיקולים אסטרטגיים ומהפך בדימוי העצמי של תורכיה – כולו האצבע של פרס שהתנפנפה בזמן הלא נכון במקום הלא נכון – שוב היהודים אשמים.
