ביקור ראש הממשלה בהודו ב 14/01/2018 היה ביקור מוצלח במיוחד. ראש הממשלה התקבל אישית בשדה התעופה בדלהי על ידי ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי, כבוד שהיה שמור עד כה רק לראשי סין וארה"ב, וזכה לתהודה תקשורתית רבה בהודו. במסגרת הביקור נחתמו הסכמי סחר, שיתוף פעולה בתיירות, פיתוח טכנולוגי אזרחי וביטחוני ובתחום הסייבר. הודו הרחיבה את הסדק ב"חרם הערבי" ההיסטורי נגד ישראל כשהודיעה שתשיק קו טיסה ישיר מניו- דלהי לנתב"ג בישראל מעל סעודיה. אמנם עדיין לא מטוסים ישראלים אבל סעודיה לא תוכל לסרב להודו ולא תוכל להמשיך בעיקרון של מניעת כל טיסה מסחרית לישראל וממנה מעל לשטחה (כנראה אין לה גם עניין להמשיך בחרם אבל היא זקוקה לתירוץ טוב). מסתבר שהודו ממקמת את עצמה כמי שיכולה לסייע בנורמליזציה מסוימת עם מדינות המפרץ, כנראה בעידודן השקט. הסך הכל יעודד מאד את הצמיחה הכלכלית בארץ ואת התפתחות הקשר עם חלק ממדינות "השלום השקט" - סעודיה ואיחוד האמירויות.
הודו תמשיך לתמוך בפלשתינים בזירה הבין לאומית אבל בעולמנו הלא מושלם התפתחות היחסים עם הודו הם נכס אסטרטגיגדול לישראל.
בנאום תוקפני שנשא אבו מאזן ברמאללה ב 14/01/2018, בו קבע שארה"ב לא תהיה יותר מתווך ב"סכסוך" ושהרשות תחרים את ארה"ב אישר למעשה אבו מאזן את הדיווחים התקשורתיים שערב הסעודית העבירה לו את ההצעה האמריקאית שבירת פלשתין תהיה באבו דיס , במשתמע שגם ערב הסעודית הורידה את סוגיית ירושלים לתחתית סדר היום
ירדן שהובילה את המאבק באו"מ נגד הצהרת טראמפ על הכרה בירושלים כבירת ישראל מצאה את עצמה תחת לחץ 'השלום השקט', בעיקר סעודיה, ולא זכתה לתמיכה בין לאומית באירופה - לקראת ביקור סגן הנשיא מייק פנס באזור ב19/01/2018, מהרה ירדן ליישר את ההדורים עם ארה"ב ולהתפייס עם ישראל תוך וויתור על הדרישה העיקרית לפיוס, העמדת המאבטח שירה בשני אזרחים ירדנים במתחם השגרירות הישראלית בעמאן ב 23/07/2018, לדין והענשתו !.
בביקורו באזור של סגן נשיא ארה"ב מייק פנס הוא נפגש גם עם נשיא מצרים וגם עם המלך עבדאללה אתו הסכים שלא להסכים על סוגיית ירושלים. למרות שהשיחות לא הולידו הצהרות חד משמעיות ברור שהעולם הערבי ברובו, בעיקר מדינות 'השלום השקט', הסכימו לבלוע את הגלולה המרה של הצהרת טראמפ ולקדם את האינטרסים הממש קיומיים שלהם בתחום הכלכלי, המים, המלחמה בטרור, המתח הסוני שיעי והיציבות האזורית. כדי ליישר את הקו עם ארה"ב הצהיר המלך עבדאללה בדאבוס, בניגוד מוחלט לעמדה הפלשתינית אותה קידם עד כה, ביום חמישי 25/01/2018, שאין תחליף לתיווך של ארה"ב בסכסוך הישראלי פלשתיני. למעשה מותיר את הפלשתינים כמעט לבד בזירה הבין לאומית בניסיונם המוזר לקדם מו"מ עם ישראל שלא דרך ארה"ב כגורם מוביל.
ביקור סגן הנשיא מייק פנס ובעיקר נאומו בכנסת ישראל ב 22/01/2018 העביר את הצהרת טראמפ מרמה עקרונית נטולת מחויבות מידית ולוח זמנים למישור המעשי ולתוכנית מוגדרת בזמן "עד סוף 2019". הוא חיזק, בביקורו בכותל, את הקביעה הקודמת של ארה"ב - "ארה"ב לא מסוגלת לדמיין תסריט שהכותל אינו חלק מישראל", בעברית פשוטה - קווי 67 אינם מקודשים. למעשה החלטת מועה"ב של האו"ם 2334, מ 12/2016,הקובעת שכל פעילות מעבר לקו הירוק של ישראל היא "בלתי חוקית !", כולל הכותל, הפכה במרוצת השנה האחרונה למסמך ריק מתוכן ואות מתה.
מסעו של אבו מאזן בעשרת הימים האחרונים לאירופה בו שאף לשתי מטרות. הראשונה - הכרה של 'האיחוד האירופי' כגוש, או של חלק ממדינות הגוש, במדינת פלשתין שבירתה מזרח ירושלים וב. - הסכמה אירופית לשמש כמתווך במקום או לפחות לצד ארה"ב בסכסוך עם ישראל - נחלה כישלון חרוץ. חוץ מסלובניה אף מדינה אירופאית לא רמזה שהיא מתכוונת להכיר ב"פלשתין" ללא מו"מ מוסכם עם ישראל ואירופה לא ששה להרחיב את המחלוקות שלה עם ארה"ב ולהוסיף אליהם את סוגיית התיווך האין סופי ב"סכסוך" שלא נגמר. המאמץ של אבו מאזן למצוא נתיב חילופי למשבר עם ארה"ב ולקושש לעצמו תמיכה מעשית גם בעולם הערבי וגם המערבי, הסתים בכישלון מהדהד ולמעשה הותיר אותו ללא אפשרויות אלא לחזור למו"מ בתיווך ארה"ב.
הצהרת טראמפ מאתמול, חמישי 25/01/2018 לקראת פגישתו עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, שקבעה ש"הישראלים רוצים שלום וראוי שגם הפלשתינים ירצו בו", שקבעה שיש זיקה בין הסיוע האמריקאי הגדול מאד לרשות לבין המידה שהרשות "מכבדת את ארה"ב" בכלל ומקדמת את תהליך השלום בפרט היא, כנראה, הפעם הראשונה שהרשות הפלשתינית ולא ישראל מואשמת על ידי ארה"ב ובכלל על ידי מעצמה כל שהיא, שהיא אינה רוצה שלום ושיש מחיר לסרבנות הפלשתינית. בכך המשיך טראמפ את המדינות שקבע שאין לפטור את הפלשתינים, כפי שהיה נהוג עד כה, מכל אחריות לכישלון המו"מ המשותף ולהטילו רק על ישראל כי יש בכך תמריץ מתמשך לסרבנות הפלשתינית. עוד מיסמר נשיא ארה"ב את הצהרת ירושלים שלו בשתי קביעות - א. שההצהרה היא סופית ולא יהיה בה שינוי וב . - שהעברת השגרירות במתכונת מצומצמת לירושלים תהיה לפני המועד הנקבע - שלהי 2019. הנשיא הבהיר שירושלים אינה חלק מהמו"מ לפתרון "הסכסוך" ולמעשה חידש את קביעתו שגורל גבולות ירושלים יקבע רק במו"מ ישיר פלשתיני-ישראלי ולא בשום דרך אחרת !!
החודש האחרון שיקף יותר מכל את מהפך ה"פרדיגמה" של הסכסוך מנושא מרכזי בסדר היום העולמי לנושא שולי ומנושא שמאחד את העולם הערבי לנושא שהעולם הערבי משתדל לדחוק מסדר היום שלו, התגובה הפלשתינית לשבור את כל הכלים לא משפרת אלא מחריפה את מצבם ואם עד עידן טראמפ היה לפלשתינים כל הסיבות להאמין שהעתיד נוטה לטובתם - כרגע ברור שההתפתחויות נוטות לרעתם ולא רק או בעיקר בגלל טראמפ - עוד ברור שהם מתקשים להסתגל ל"פרדיגמה החדשה" - בוקר טוב ישראל !
הודו תמשיך לתמוך בפלשתינים בזירה הבין לאומית אבל בעולמנו הלא מושלם התפתחות היחסים עם הודו הם נכס אסטרטגיגדול לישראל.
בנאום תוקפני שנשא אבו מאזן ברמאללה ב 14/01/2018, בו קבע שארה"ב לא תהיה יותר מתווך ב"סכסוך" ושהרשות תחרים את ארה"ב אישר למעשה אבו מאזן את הדיווחים התקשורתיים שערב הסעודית העבירה לו את ההצעה האמריקאית שבירת פלשתין תהיה באבו דיס , במשתמע שגם ערב הסעודית הורידה את סוגיית ירושלים לתחתית סדר היום
ירדן שהובילה את המאבק באו"מ נגד הצהרת טראמפ על הכרה בירושלים כבירת ישראל מצאה את עצמה תחת לחץ 'השלום השקט', בעיקר סעודיה, ולא זכתה לתמיכה בין לאומית באירופה - לקראת ביקור סגן הנשיא מייק פנס באזור ב19/01/2018, מהרה ירדן ליישר את ההדורים עם ארה"ב ולהתפייס עם ישראל תוך וויתור על הדרישה העיקרית לפיוס, העמדת המאבטח שירה בשני אזרחים ירדנים במתחם השגרירות הישראלית בעמאן ב 23/07/2018, לדין והענשתו !.
בביקורו באזור של סגן נשיא ארה"ב מייק פנס הוא נפגש גם עם נשיא מצרים וגם עם המלך עבדאללה אתו הסכים שלא להסכים על סוגיית ירושלים. למרות שהשיחות לא הולידו הצהרות חד משמעיות ברור שהעולם הערבי ברובו, בעיקר מדינות 'השלום השקט', הסכימו לבלוע את הגלולה המרה של הצהרת טראמפ ולקדם את האינטרסים הממש קיומיים שלהם בתחום הכלכלי, המים, המלחמה בטרור, המתח הסוני שיעי והיציבות האזורית. כדי ליישר את הקו עם ארה"ב הצהיר המלך עבדאללה בדאבוס, בניגוד מוחלט לעמדה הפלשתינית אותה קידם עד כה, ביום חמישי 25/01/2018, שאין תחליף לתיווך של ארה"ב בסכסוך הישראלי פלשתיני. למעשה מותיר את הפלשתינים כמעט לבד בזירה הבין לאומית בניסיונם המוזר לקדם מו"מ עם ישראל שלא דרך ארה"ב כגורם מוביל.
ביקור סגן הנשיא מייק פנס ובעיקר נאומו בכנסת ישראל ב 22/01/2018 העביר את הצהרת טראמפ מרמה עקרונית נטולת מחויבות מידית ולוח זמנים למישור המעשי ולתוכנית מוגדרת בזמן "עד סוף 2019". הוא חיזק, בביקורו בכותל, את הקביעה הקודמת של ארה"ב - "ארה"ב לא מסוגלת לדמיין תסריט שהכותל אינו חלק מישראל", בעברית פשוטה - קווי 67 אינם מקודשים. למעשה החלטת מועה"ב של האו"ם 2334, מ 12/2016,הקובעת שכל פעילות מעבר לקו הירוק של ישראל היא "בלתי חוקית !", כולל הכותל, הפכה במרוצת השנה האחרונה למסמך ריק מתוכן ואות מתה.
הצהרת טראמפ מאתמול, חמישי 25/01/2018 לקראת פגישתו עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, שקבעה ש"הישראלים רוצים שלום וראוי שגם הפלשתינים ירצו בו", שקבעה שיש זיקה בין הסיוע האמריקאי הגדול מאד לרשות לבין המידה שהרשות "מכבדת את ארה"ב" בכלל ומקדמת את תהליך השלום בפרט היא, כנראה, הפעם הראשונה שהרשות הפלשתינית ולא ישראל מואשמת על ידי ארה"ב ובכלל על ידי מעצמה כל שהיא, שהיא אינה רוצה שלום ושיש מחיר לסרבנות הפלשתינית. בכך המשיך טראמפ את המדינות שקבע שאין לפטור את הפלשתינים, כפי שהיה נהוג עד כה, מכל אחריות לכישלון המו"מ המשותף ולהטילו רק על ישראל כי יש בכך תמריץ מתמשך לסרבנות הפלשתינית. עוד מיסמר נשיא ארה"ב את הצהרת ירושלים שלו בשתי קביעות - א. שההצהרה היא סופית ולא יהיה בה שינוי וב . - שהעברת השגרירות במתכונת מצומצמת לירושלים תהיה לפני המועד הנקבע - שלהי 2019. הנשיא הבהיר שירושלים אינה חלק מהמו"מ לפתרון "הסכסוך" ולמעשה חידש את קביעתו שגורל גבולות ירושלים יקבע רק במו"מ ישיר פלשתיני-ישראלי ולא בשום דרך אחרת !!
החודש האחרון שיקף יותר מכל את מהפך ה"פרדיגמה" של הסכסוך מנושא מרכזי בסדר היום העולמי לנושא שולי ומנושא שמאחד את העולם הערבי לנושא שהעולם הערבי משתדל לדחוק מסדר היום שלו, התגובה הפלשתינית לשבור את כל הכלים לא משפרת אלא מחריפה את מצבם ואם עד עידן טראמפ היה לפלשתינים כל הסיבות להאמין שהעתיד נוטה לטובתם - כרגע ברור שההתפתחויות נוטות לרעתם ולא רק או בעיקר בגלל טראמפ - עוד ברור שהם מתקשים להסתגל ל"פרדיגמה החדשה" - בוקר טוב ישראל !
אבל מה יהיה עוד שלוש שנים כשהדמוקרטים יחזרו לשלטון?
השבמחקהעתיד תמיד מעורר חששות וספקות לכן שום דבר לא נגזר שכך יהיה והציונות היא סיפור של עליות ומורדות במעלה ההר - אבל גם בעידן דמוקרטי עתידי התלות בנפט הערבי כבר שייכת לעבר, העולם הערבי יהיה מפוצל ומסובך בשפע בעיות שיעיסקו אותו במונים יותר מהסכסוך, העימות הסוני שיעי יתרחב למערכת היחסים בין איראן לתורכיה (כבר כעת בקרבות איפרין) והתוכנית השאפתנית של סעודיה 2030 תקבע האם סעודיה תשאר מעצמה או תחזור להיות נסיכות נפט עשירה אך מתרוששת - לא "הסכסוך" הישראלי-פלשתיני. בזירה העולמית דרום מזרח אסיה תהיה הציר של המדיניות העולמית הכלכלית והצבאית ובכלל זה המתח בין ארה"ב לסין. כעת מתאפיינת המפלגה הדמוקרטית בנטיות שמאליות של גלובליזציה, ליברליזם אירופאי אבל מה איפיון יהיה למפלגה לקראת הבחירות הבאות עדיין אי אפשר לקבוע ! אז כן ! יש סיכונים בעתיד, יש בו נעלמים אבל זה לא אומר שלא צריך לבסס את נכסי ההווה. שנית ירושלים כבירת ישראל נקבע בחוק האמריקאי ברוב עענק/מוחלט של הקונגרס על שני בתיו. החוק הסמיך את הנשיא לדחות את הביצוע אבל לאחר שהחוק בוצע אין לנשיא סמכות להשיב את הגלגל אחורה !! לשם כך הוא צריך חוק חדש וכרגע זה נראה, כמשימה קשה ביותר שתיתבע משאבים פוליטיים קשים כשלערבים אין במה לשלם והם מתחרים של ארה"ב במשק האנרגיה העולמי - מסובך ?? מאד מאד ולכן אין לדעת מה ילד יום רק שעובדות בשטח תמיד טובות משאיפות שעדיין אינן מגובות בעובדות !!
השבמחק