הודו היום היא הכלכלה הרביעית בעולם אבל בניגוד לסין ששוקעת בקיפאון דמוגרפי, הזדקנות האוכלוסייה, נטישת האזורים הכפריים ונוקשות בירוקרטית הודו ממשיכה בהתפתחות דמוגרפית ודמוקרטית ותסיסה מחשבתית והיא תהיה בתוך שני עשורים, קרוב לוודאי, המעצמה השניה בעולם, חזקה מסין עם שוק גדול משל סין. הודו, יחד עם ברזיל, דרום אפריקה ונוספות מערערות על המבנה של מועצת הביטחון המנציח את הכוח הפוליטי העולמי בידי מדינות בינוניות כמו צרפץ ובריטניה רק בזכות עצמתן הקולוניאלית בעבר. להודו קשרים טובים עפ חלק מהעולם הערבי אבל בניגוד לעבר היא סבורה שמדובר באינטרס ערבי העומד לעצמו ושאין צורך לתגמל את הערבים על יחסיהם עם הודו באתנן "פלשתיני" . יתר על כן שוק האנרגיה העולמי הפך לשוק של קונים שבו האינטרס למקור אנרגיה גדול מהרצון לקנות לכן הודו, כמו העולם כולו, לא תלוי יותר בנפט ערבי. ברקע גם מדינות ערב כבר לא עסוקות אובססיבית בסוגיה הפלשתינית כמקור נוסף לסמכותן .
התחממות היחסים עם הודו היא התפנית המדינית וההזדמנות האסטרטגית החשובה ביותר למדיניות ישראל מאז החליפה, ב 1967, את צרפת בארה"ב כמעצמת העל התומכת בישראל. הברית עם הודו מבוססת על כמה יסודות איתנים במיוחד - ישראל כספקית טכנולוגיות עילית שאין לה את היומרות וההתניות העולמיות כמו למעצמות העל ארה"ב, רוסיה ו/או סין. שנית ישראל והודו פתחו בשורה של פיתוחים משותפים על בסיס משותף שהופכות את המערכות שלהן אינטימיות אחת לשנייה ושנהן חוששות מאד מ"הפצצה המוסלמית", הגרעינית. להודו אין שום תסביך בידידותה החדשה לישראל והיא לא מרגישה שום צורך או חובה לאזן את יחסה לישראל באיזה אתנן לערבים כגון ביקור ברשות, מס שפתיים על פתרון שתי המדינות וכיוצא בזה - צל שריחף ומרחף גם בימי טראמפ על יחסי ישראל ארה"ב.
אין שום אפשרות להמעיט בערך הביקור שלדעתי חשוב משמעותית יותר מהביקור של הנשיא טראמפ.. הייתי מצפה בתקשורת הישראלית לכותרות ראשיות, סקירות בשידור חי וכתבות צבע על הודו, כלכלתה, הפוטנציאל שלה ומיצובה המדיני הבינ"ל. מסתבר שבמהדורות ורשתות התקשורת הישראלית האירוע כמעט לא קיים - השדרוג האדיר של ישראל חשוב לתקשורת הרבה פחות מהשאלה גוזרות הגורלות "פרץ או גבאי" ? הסקר האחרון מי משנהם אהוד יותר ומה אמר ברק - הסיקור עצמו הוא מבחינת "מציאות ווירטואלית" שבה המציאות מוסתרת ומוחלפת במשהו זניח ווירטואלי - פוטנציאל השינוי לישראל מהברית עם הודו גדול במונים מפוטנציאל השינוי האפשרי מחילופי ההנהגה במפלגת העבודה שכמוסרת המפלגה מתחילה כבר את הספירה להדחת המנהיג שעוד לא ניבחר. מה שלא ממש חשוב ממלא את הכותרות - מה שמשנה אסטרטגית את ישראל לדור הקרוב מסוקר יחד עם תאונת הדרכים התורנית - מסוכן לדמוקרטיה יותר מכל "הדתה", "חוק עמותות" וכדומה - "אח גדול" שאוכף עלינו, בשם חופש הדיבור כמובן, סדר יום מחשבתי קובע לנו על מ נדבר, מה נדע, ומה חשוב. בסוף זה בעיקר לא "ידיעות מומצאות" אלא בעיקר "מציאות מומצאת" .
הקטע האחרון במאמר פשוט ענק, תיאור מדוייק של התקשורת שמאבדת את הציבור.
השבמחק