מה שכונה ה"אביב הערבי" ומה שאני מכנה "ההגדרה מחדש של הערבים" הוליד, כמו כל תופעה היסטורית גדולה בין אם מדובר ב"קומוניזם", ב"נאציזם" או ב"שחרור מקולוניאליזם", שפך דמים נוראי, סבל בל יתואר, התפרקות מסגרות ואנרכיה. האביב שהפך לחורף לא רק מגדיר מחדש את העולם הערבי שסביבנו אלא גם את אירופה, מבנה החברה האירופית וערכיה . כרגע קשה מאד לחזות כיצד יראה העולם הערבי וכיצד תיראה אירופה נניח בעוד 30 שנה.
בכל אופן יש ניצני "אביב" - הראשונה במדינות "האביב הערבי", תוניסיה, עברה תהליכי דמוקרטיזציה תוך עימות קשה עם האיסלאמיסטים במדינה. הקבוצה הגדולה ביותר של לוחמים זרים בדאע"ש היא של תוניסאים, ואתרי התיירות שלה הם יעד לטרור מוסלמי. בכל אופן הדמוקרטיה שם מתחזקת ומתפקדת ויחד איתה יש ריכוך משמעותי ביחס לישראל. עד לאחרונה ניראה שתוניסיה היא אי חריג של שפיות במרחב שאיבד את שפיותו.
אתמול הכריזה סעודיה על תוכנית "חזון 2030" - בעיני מהפכת ענק בעולם הערבי. ראשית המילה "חזון" נעדרה מהשיח הערבי כמעט לגמרי וודאי בהיבטים חיוביים - היה הרי חזון, הוא עדיין קיים, לזרוק את ישראל לים. החברה הערבית במזה"ת נעה על טייס אוטומטי שהונע בנפט הערבי. התוצאה היא חברה לא יעילה, מושחתת, חסרת חדשנות, חסרת ידע טכנולוגי מתקדם ובמידה רבה גם חסרת אחריות שכל מעשיה נימחלו לה מראש ובתנאי שהנפט ימשיך לזרום.
"חזון 2030" מיועד להתמודד עם העולם שכבר לא זקוק לנפט הערבי ועולם ערבי שלא יכול אלא להתרסק היה וישאר נעול על הטייס האוטומטי. אני חזיתי כאן בבלוג בעבר שהמזה"ת יהפך ל"שממה כלכלית" כשחלק גדול ממדינותיה הרוס עד היסוד, המוחות היצרניים בורחים יחד עם האוכלוסיה הנימלטת, הנפט כבר לא מספק את המשאבים הנידרשים אפילו לתחזוקה השוטפת של המדינות הערביות - וודאי לא לשיקום ההרס והצרכים הביטחוניים מרקיעי שחקים. תקציב השנה החולפת בסעודיה, 2015, ניגמר בגירעון של כ 25% שמומן מיתרות הענק שיש למדינה בעולם. תקציב 2016, לפי הערכות, יגמר בגירעון של 40%. אכן סעודיה יכולה להרשות לעצמה כמה שנים של גירעונות עתק אבל כמה ??. הרי ברור שהיא מחשבת את קיצה לאחור. איחוד האמירויות וקטאר התחילו לפתח את המיפרץ הערבי/פרסי כמרכז לתעבורה אווירית, כמרכז פיננסי ענק וכמוקד לתיירות אבל הכל מתנהל בצל העימות הסוני-שיעי עם איראן ובצל דישדוש בכלכלה העולמית - מה שחסר לערבים זה יצרנות בסיסית בקנה מידה רחב. בדיוק לשם, להרחבת הבסיס היצרני של החברה הערבית, חותרת תוכנית "חזון 2030".
אפשר להאריך בתיאור הבעיות אבל המכשול העיקרי בכל רפורמה הוא תרבותי. רוסיה נישארה רוסיה, מושחתת ומבריחת משקיעים למרות ה"גלסנוסט" וה"פרסטרויקה" (בניה מחדש), יוון נישארה עצלנית וגירעונית ולא חסרות דוגמאות היסטוריות לכך שהכל מתחיל וניגמר בתשתית התרבותית, גם דוגמאות של הצלחה כמו יפן ולהבדיל סינגפור וגם דוגמאות לכישלון כמו אפגניסטן ופקיסטן. כדי שסעודיה תצליח ברפורמה שלה היא צריכה להפסיק, תרבותית, להיות סעודיה של הדרת נשים, הדוגמא הקיצונית ביותר בעולם של נפוטיזם (העדפה מישפחתית ) ודתית שמרנית ולהיות משהו אחר לגמרי פתוח ופלורליסטי.
לסעודיה יש כרגע חזון ורצון - זה הרבה מאד אבל לא מספיק, יש לה (עדיין ) משאבים כספיים למימושו, יש לה מסגרת זמן מוגבלת ושעון מתקתק, יש לה מצוקה קשה בכוח אדם מיומן אבל המכשול העיקרי הוא תרבותי - בית המלוכה צריך לפעול נגד עצמו ומעמדו האבסולוטי - ניראה לי שהצעדים הראשונים מבטיחים אבל המשמעות התרבותית מרחיקת לכת והשאלה שאין עליה תשובה כרגע היא האם סעודיה תהיה מסוגלת לדלג על המשוכה התרבותית - הלוואי .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה