בעוד הנושא הפלשתיני נידחק לשוליים והמזה"ת בחלקו הגדול מתפורר - נארגים מתחת לשולחן קשרים הולכים ומתהדקים בין ישראל לחלק מהעולם הערבי. בהעדר הסדר עם הפלשתינים נידונו הקשרים להיות מוצנעים וחסרי לגיטימיות ציבורית בחברה הערבית אך חיוניים לקיום המישטרים שעדיין שורדים. לישראל שיתוף פעולה ביטחוני כמעט גלוי עם מצרים סביב הלחימה בדאע"ש בסיני והפיקוח על רצועת עזה. הייתה זו 'ברית היציבות' הסעודית מצרית שעיצבה את תוצאות מבצע 'צוק איתן' וישראל גמלה למצרים בשתדלנות, כמיטב יכולתה, בממשל האמריקאי להפשיר את היחס למשטרו של סיסי. יש תיאום הולך ומעמיק בין ישראל לסעודיה כלפי הסכם הגרעין המתעתע בין איראן לארה"ב (והמעצמות) ויש אפילו רינונים שטכנולוגיה ביטחונית ישראלית מוצאת דרכה לנסיכויות המיפרץ הן לצרכי פנים והן כהערכות נגד האיום האיראני המתעצם. גם הקשרים הביטחוניים עם ירדן הם כבר לא סוד כמוס אם כי לצדדים נוח להסתיר אותם. לאחרונה התחממו מאד היחסים בין ישראל, קטאר והחמאס ושיתוף הפעולה בינהם לשיקום רצועת עזה, שכולם מרוויחים ממנו, ושיוצר תשתית להבנות גם בעתיד - בוודאי אותו עתיד שבו דאע"ש ודומיו הם איום על כולם.
רשת הקשרים הזו היא היום אחד הגורמים המדיניים המשמעותיים המעצבים את האזור. אבל יש לה מיגרעת גדולה, היא ביטחונית גרידא, בנויה על זהות אינטרסים זמנית וחסרת לגיטימיות ציבורית ללא הסדר עם הפלשתינים - כל שותפנו מתחת לשולחן עלולים, הן בשל שינויים פנימיים והן בשל שינויים חיצוניים, לקרוס ולהחליף צדדים כהרף עיין. לצד הרשת הביטחונית שישראל תווה באזור וכדי לייצב את קשריה הראשוניים עם שותפותיה צריך גם רשת כלכלית לטובת כולם.
על הפרק עמדו בשנים האחרונות שני מייזמים בין לאומיים שיכלו לשלב, ולו חלקית, את ישראל עם שכנותיה במארג כלכלי גלוי - הכוונה להסכמי הגז. הראשון עסק בהספקת גז זול לירדן לצורך משק האנרגיה שלה וכתחליף לצינור הגז ממצרים שפוצץ על ידי מחבלי דאע"ש המקומי מעל ל 20 פעם. מיזם אחר, בשיתוף חברה ספרדית, עסק בהובלת הגז בצינורות למצרים, הפיכתו שם לנוזל דחוס (הנזלה) ומכירתו הלאה לצרכנים אירופאים ברווח גם למשק המצרי וגם לחברה הספרדית. בתיכנון הרחוק יותר היה לחבר את משק האנרגיה הקפריסאי והיווני לגז הישראלי. פרויקטים שהיו אורגים את הכלכלה הישראלית לשכנותיה ויוצרים רשת כלכלית משותפת - רשת שאפשר לכנותה 'רשת השלום'. כמה היינו מוכנים לשלם בכסף ממש על שלום עם שכנינו . כמה ניחרדנו מכל לחץ אמריקאי, כמה כבר שילמנו לשלום שצריך הנשמה מפעם לפעם, כמה פיצויים שילמנו לאזרחי ישראל וכמה עולים לנו חובות חברת החשמל (20 מיליארד דולר) אבל את 'רשת השלום' הקפאנו עד שנישתכנע שתשובה לא הרוויח מדי הרבה (ממילא הרוב חוזר כמיסים לממשלה) שמחיר הגז יהיה הזול והתחרותי האפשרי בעולם שבו מחירי האנרגיה במגמת ירידה ותמיד אפשר יהיה לרכוש גז זול אם המחירים הבין לאומיים אכן ירדו מתחת לסף מסויים. כמה שילמנו בכסף מדיני ובהחמצת הזדמנות כדי לוודא שהקו"טש לא יעלה לנו אולי, חלילה, 3 אגורות יותר בנוסף למה שעולים לנו חובות חברת החשמל הקודמים.
לכן יתכן שטרכנברג צודק ואפשר להוזיל את מחיר הגז (אפשר להוזיל את מחיר החשמל משמעותית לו היו מוכנים להתעמת עם ועדי העובדים בחברת חשמל ), יתכן שהתחרותיות פגומה, יתכן שחלק מהביקורת מוצדק כי העולם לא מושלם אבל רשת אנרגיה על חופי הים התיכון במזה"ת בשליטה ישראלית שמחברת מדינות, בונה אינטרסים משותפים ויוצקת ל"שלום הביטחוני" גם "שלום כלכלי" חשובה פי כמה וכמה. הרי משהו אמר שצריך החלטות קשות בשביל שלום - פשרת הממשלה במשק הגז סבירה לגופו של עיניין, למרות פגמיה, אבל חשיבותה האסטרטגית שווה פי כמה וכמה !!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה