דומה שמאז התכנסות הליגה הערבית בחרטום באוגוס 1967, חודשיים לאחר מלחמת ששת הימים, שהנפיקה את שלשת הלאווים המפורסמים ' לא הכרה בישראל, לא מו"מ עם ישראל ולא שלום עם ישראל" לא הייתה כזו אחדות וכזו תמימות דעים בין המדינות הערביות כבועידת שארם-א-שייח שנינעלה אתמול יום שבת. התמיכה בתקיפה הסעודית בתימן הייתה מוחלטת, דובר על כוח התערבות בין ערבי לטיפול במשברים - הכוונה לחתרנות האיראנית באזור, ועל המשך המלחמה עד "השבת הריבונות המלאה בתימן לממשל החוקי".
בוועידה עצמה התפייסו יריבים מושבעים כמו השייח תמים מקטאר ונשיא מצרים עבדל פתאח סיסי, ובשולי הוועידה הגיעה תמיכה למעשה כמעט מכל המרחב הסוני (למעט אלג'יריה שלא התערבה).תורכיה יריבה של מצרים ותומכת האחים המוסלמים ופקיסטן הרואה בגרעין האיראני איום וכבר הבטיחה "מטריה גרעינית" לסעודיה .
הוועידה היא גם התרסה קשה לממשל אובאמה בוושינגטון. מדינות ערב הסוניות למעשה קבעו שהן לא מוכנות להיות יותר כלי משחק בלוח השחמט הגחמתי של ארה"ב, לתקוף ידידים, משל הם אויבים, להילחם לצד אויבים משל הם ידידים לפי גחמותיה של ארה"ב. ועידת שארם-א-שייח הניחה על השולחן לוח שחמט חדש שבו ארה"ב היא כלי והם, סעודיה ומצרים ושותפותיהן השחקנים.
אפשר לזהות את השבר בשני אירועים קשים במזה"ת. המתקפה השיעית על תיקרית הסונית, עיר הולדתו של סדאם חוסיין הנישלטת בידי דאע"ש. את ההתקפה הובילו בעיקר מליציות שיעייות, כדי שני שליש מהכוח התוקף. בפיקוד איראני ישיר. יתכן שמדינות ערב היו מסוגלות לעכל ולהכיל כוח לאומי עיראקי, הגם שרובו שיעי, בפיקוד עיראקי אבל המדינות הסוניות לא יכלו לעכל כוח שיעי רב לאומי במופגן, בפיקוד שיעי איראני עושה בעיראק כבתוך שלו ועוד בתמיכת ארה"ב שלאחרונה, ממש בימים האחרונים, הצטרפה לצד איראן במיתקפה אווירית על תיקרית לאחר שהמהלך היבשתי ניתקע. האירוע השני הוא השתלטות ההוטים, השיעים התימניים, בתמיכה איראנית ובהעלמת עין אמריקאית על תימן ומיצרי באב אל-מנדב מה שיכול להביא לשיתוק תעלת סואץ היה והאיראנים יחפצו בכך.
כרגע מפגין העולם הסוני נחישות דתית להתמודד עם החתרנות האיראנית ולבלום אותה באשר היא גם בכוח הזרוע, להפסיק לתפקד ככלי משחק של ארה"ב ולאלץ אותה לבחור צד ולנקוט עמדה לא באשר למעמדו של דאע"ש במרחב אלא באשר למעמדה של איראן. הצי המצרי נטל על עצמו לאבטח את המעבר החופשי בבאב-אל-מנדב, מהלך שגם ישראל תצא נשכרת ממנו, ונסיכויות המפרץ מתכוונות להטיל פיקוח אוורי על כל התנועה האווירית מאיראן לתימן, מבלי לדעת אני משער שגם על התנועה מאיראן לסודאן - עד לאחרונה צומת לחלוקת נשק איראני ללקוחותיה במזה"ת. הפצת הנשק האיראני ללקוחותיה במזה"ת, נושא שתמיד גרם כאב ראש רב למערכת הביטחון הישראלית, הפך לסוגיה של העולם הערבי סוני השולט בתעלת סואץ, שביכולתו לחסום את הים האדום ולעקוב אחרי אוניות איראניות באוקיאנוס ההודי - גם כאן בהתאם לאינטרס הישראלי.
איראן המחרחרת מצאה את עצמה מבודדת מרוב המרחב המוסלמי וודאי מהמרחב הסוני ואסטרטגית כל לקוחותיה באזור, מחיזבאללה בלבנון, דרך בשאר אסאד בסוריה, המפגינים השיעים בנסיכויות המפרץ וההוטים בתימן במצוקה אסטרטגית. אחרי הכל הסונים הם הרוב הגדול ולא השיעים. גם ארה"ב איבדה מעמד והשפעה כשהמדינות הסוניות החלו לנקוט עמדה עצמאית. כניראה שכל אברגו נשק אמריקאי ימולא במהרה בנשק צרפתי או רוסי - ההשפעה של ארה"ב במזה"ת בהתרסקות גמורה.
לתפנית האסטרטגית יש כבר השפעה מעשית בשטח. למרות הפצצות ארה"ב והקואליציה החצי אפויה שפורשת מהמשחק - דאע"ש מחזיק יפה מעמד. ההתקפה השיעית הגדולה בתיקרית ניבלמה ושקעה בים של מיטענים, צלפים ומתאבדים. כך גם ההתקפה הגדולה בדרום סוריה מדרעה לכיוון הגבול עם ישראל ולמרחב דמשק וההתקפה בצפון סוריה. אידליב, בצפון נפלה בידי האסלאם הסוני והמאחז של משטר אסאד בכל צפון סוריה מתערער למרות האיראנים. אם עד לפני כחודש עוד היו היסוסים בשבטים הסונים של עיראק האם ללחום לצד דאע"ש כעת זו כבר מלחמת סונים בשיעים והם בצד הסוני. בתימן נידחקו השיעים למיגננה ויכולתם לאחוז בשלטון בתימן מתפוגגת במהירות. בתוך שבוע הפכו הסונים את השיעים מגורם יוזם ומוביל לגורם במיגננה ונחיתות אסטרטגית שגם הסכם המסגרת להסכם הגרעין לא יכולה לחלץ אותם משם.
עוד התברר שהאויב השיעי מר ומסוכן לאזור מישראל והוא מבחינת איום אסטרטגי על העולם הערבי - ישראל אפילו לא מטרד. כך זה כניראה ימשך בעתיד שניתן לחזות. להפך ישראל יכולה להיות משענת שכדאי לחסות בצילה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה