יום חמישי, 26 במרץ 2015

שם בלה..לה..לנד

שני משברים ענקיים התפתחו בעולם בשנים 2013-14. המשבר הראשון התפתח באוקראינה ב דצמבר  2013,  כאשר מפגינים, ממומנים בכסף מערבי, הפגינו נגד הנשיא החוקי והפרו רוסי שניבחר אך שנתיים קודם, ויקטור ינוקביץ, בשל סירובה של אוקראינה לחתום על הסכם סחר חופשי עם אירופה, שלב לקראת שילובה בנאט"ו ובאיחוד האירופי. מכל הנחות העבודה שבעולם ההנחה שרוסיה תשב בשקט בצד ותשלים עם הפיכת אוקראינה לחלק ממערב אירופה הייתה ההזויה ביותר. למרות זאת היא הייתה הנחת העבודה המובילה ולא נעשו שום הכנות ברמת המטה, התכנון והחשיבה, כפי שארה"ב הודתה בדיעבד, למשבר המתפתח. אגב אוקראינה רחוקה כלכלית, תרבותית וממשלית ממערב אירופה כמרחק סודן מלונדון ויותר.  ארה"ב הייתה עסוקה מעל ראשה בבעיה העולמית 'הבוערת' - הסכסוך עם הפלשתינים. צוותי עבודה, 160 מומחי ביטחון, משאבים דיפלומטיים וספינים בתקשורת, הכל תועל לנו ולפלשתינים. ג'ון קרי אמר לאילנה דיין בראיון באפריל 2014 (מדהים - כבר עברה שנה) ש"השלום" שהוא עובד אליו "ישפר את הביטחון והיציבות באזור" ציטוט.


המשבר השני היה התפרקות החברה העיראקית, בהנהגת נורי אל-מאליקי השיעי, למרכיביה העדתיים והדתיים. לא שהאמריקאים לא ידעו או לא הבינו - הם שיגרו אזהרה אחרי אזהרה לנורי אל-מאליקי  אבל מומחיה עסקו רק בדבר אחד - איך להוציא את צבא ארה"ב כמה שיותר מהר מעיראק ושישרף העולם. לא ברור למה הם מצאו את עצמם מופתעים שבתוך שבועיים, ביולי 2014, נפלה שליש עיראק בידי דאע"ש, הצבא העיראקי נמוג והציוד האמריקאי נלקח ומשמש עד היום בהצלחה את דאע"ש. כמו באוקראינה הנחת העבודה שעיראק הנישלטת בידי השיעים תמשיך להישאר עיראק כמדינה מאוחדת ומשילה היתה ההזויה מכל ההנחות ועדיין ארה"ב עסקה רק בשני נושאים אזוריים ברצינות - יציאה מהירה מעיראק ושלום בינינו לפלשתינים.


בידיעה אמריקאית מלאה חימשו האיראנים את השיעים של תימן המכונים "הוטים". מכל הנחות העבודה האפשריות ההנחה שהעולם הסוני, סעודיה בראשן, ישלימו עם הישתלטות השיעים הפרו איראנים על תימן ועל מיצרי באב-אל-מנדאב היא ההזויה והלא מציאותית מכולן. ממש בימים אלה עסק הממשל, איך לא, בשאלה האם בנימין נתניהו "משאיר דלת פתוחה" לפלשתינים ואיזה לחץ יש להפעיל עליו כדי שיעשה זאת דווקא עכשיו (זה לא אומר שמבחינתנו הבעיה הפלשתינית היא לא המרכזית לקיומנו כאן).  רק שילשום, במסיבת עיתונאים עם נשיא אפגניסטן נידרש הנשיא, בחלק גדול מדבריו, לא לסוגיית פקיסטן, אפגניסטן והטאליבן אלא, איך לא, למשבר של הממשל עם ישראל. אף שאלה, ולו אחת, לא עסקה במשבר הענק שמתהווה במזרח התיכון סביב תימן ומיצרי באב-אל-מנדאב. כמו שנאמר מי שעולמו בלה..לה..לנד מופתע כל פעם מחדש מהמציאות.  


עד לפני ארבע שנים הייתה מדינת ישראל והסכסוך עימה למגדיר הנאמנויות האזורי ולמקור לגיטימציה לרוב המשטרים שסביבנו. משטרים שרק דגל המאבק בישראל יכל לשמש להצדקת השחיתות, העריצות והשושלתיות. המזרח התיכון מגדיר את עצמו היום רק ובלבד לפי הסכסוך הסוני-שיעי. מי שעדיין שואב מעט לגיטימיות פוליטית מדומיינת מהעיסוק בסיכסוך זה ממשלות אירופה רובן.  נכון שהאוכלוסיה המוסלמית באירופה רובה הייתה רוצה בהשמדת ישראל אבל עיקר עיסוקן זה העימות התרבותי עם ערכיה של אירופה ככזו ולא תמיכתה בישראל.

עדיין קשה להעריך אך אסתכן ואומר שהמשבר בתימן הוא מכת מוות לשאריות היוקרה של אובאמה כאן במיזרח התיכון, באירופה וודאי ובארה"ב פנימה. המצור המדיני על אובאמה לא יכול אלא להתהדק  ושיחות הגרעין, הבייבי של אובאמה, יקלעו למשבר ענק. מי שבורח מהמציאות למחוזות ללה-לנד המציאות רודפת אחריו לכל מקום. ה"אביב הערבי" החל כמהפכות עממיות נגד העריצות, השחיתות והדלות - בעזרתה הפעילה של ארה"ב הפך ה"אביב הערבי" למלחמת דת "סונית-שיעית" אזורית שכבר אי אפשר לעצור אותה ואין דרך לסיים אותה בעתיד הניראה לעין - טיפש אחד זרק אבן לבאר עמוקה ומאות אלפים ימותו ביסורים למצוא אותה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה