הבלוף של :ידיעות".
ביום ראשון האחרון פירסם סבר פלוצקר בעיתון ידיעות מאמר תחת הכותרת "זו הכלכלה טמבל!", הסבר שלו לניצחון של ביבי בבחירות - הכלכלה. לפי סבר פלוצקר, מעמד השכבות שמתחת לחציון השתפר משמעותית בהרבה מאד מדדים מאז עלה ביבי לשלטון ב 2009. למעשה טען סבר פלוצקר את ההיפך הגמור ממה שהעיתון צעק מכל קיר לפני הבחירות - לא מזניחים, האנשים לא עניים כל כך ובטח לא עניים יותר, יש מגמת השתפרות ומצבנו ביחס כמעט לכל מדינות העולם רק הולך ומשתפר.
חלק מהנתונים היה ידוע לי עוד לפני הבחירות - אני מוכן להמר שאף נתון במאמר לא חדש ונוצר בשבוע שאחרי הבחירות. הנתונים פשוט הוסתרו בכוונת מכוון לטובת מצג "אוי כמה רע". עוד אפשר אולי להבין עיתון עם סדר יום אבל קשה מאד לקבל שלא סבר פלוצקר עצמו ולא עיתונאים אחרים לא ניסו לשמור על קצת יושרה מיקצועית ולהציג קצת נתוני אמת לפני הבחירות. קשה לקבל שלא קם עיתונאי אמיץ ומשפיע - סבר פלוצקר הוא בהחלט עיתונאי מאוזן ומשפיע אך לא ברור אם הוא גם אמיץ, והעז לחשוף קצת נתוני אמת ולא רק סיפורים, אולי נכונים לכשעצמם אך לחלוטין נטולי הקשר. כבר כתבתי כאן שהנגב לא דועך אלא פורח ופיתוח התחבורה לגמרי "מתפרע".
המאמר של סבר פלוצקר הוא שערעוריה - לא המאמר עצמו אלא המסקנה הבלתי נימנעת שתהליך "ההטפשה" של הציבור הישראלי, הצפתו במצגות מדומינות, היה "שקר" מכוון. הרי הנתונים של סבר פלוצקר היו ידועים לכל העוסק בכלכלה. מהו שקר ? שאדם יודע שאינו דובר אמת - שהנתונים שהוא מוסר אינם מתיישבים עם הנתונים שהוא יודע. בקיצור המאמר של סבר פלוצקר מהווה הודעה של מערכת 'ידיעות אחרונות' שרבותי - פשוט "עבדנו עליכם בעיניים" - רק מצער שמכל העיתונאים האמיצים שמסכנים את עצמם בחשיפת עוד שורה מתצהירו של מני נפתלי נגד שרה נתניהו לא נימצא ולו אמיץ אחד שהיה מוכן גם לסכן את עצמו בחשיפת האמת על כלכלת ישראל. לדעתי האישית והלא מוסמכת מסתבר שלא כל כך מסוכן לכתוב נגד שרה נתניהו - זה אפילו מתגמל - ומאד מסוכן, למי שחושב על קריירה תקשורתית בארץ, לחרוג מהקו התקשורתי של "ידיעות אחרונות" ואולי גם להציג את הכלכלה הישראלית מזווית נוספת. עוד סיבה להתחיל להגביל את כוחו של נוני מוזס - הוא לא אביר חופש הביטוי אלא ממש ההיפך מי שמדכא את חופש הביטוי.
הבלוף של ציפי
בבחירות פברואר 2009 - סך הכל לפני 6 שנים - כלומר בעידנים רחוקים - זכתה ציפי ליבני בראשות 'קדימה' ב 28 מנדטים, הליכוד קיבל 27 מנדטים. הזדמנות לממשלת אחדות לאומית יציבה שבה הליכוד מתפשר עם האמצע ולא משתלב עם החרדים והימין. בניגוד לבחירות האחרונות שבהם לאיש לא הייתה ממש תוכנית מוכללת ומקיפה חברתית-כלכלית-מדינית ל'קדימה' של אז הייתה תוכנית - התנתקות חד צדדית בהעדר שלום, התכנסות למדינה יהודית דמוקרטית ותנופה מדינית שנישענת על ההתנתקות החד צדדית הישראלית. ציפי ליבני האמינה שממשלת ביבי הצרה, 65 מנדטים, תקרוס, תאבד את הלגיטימיות הבין לאומית שלה ותבודד והשלטון יפול לידיה כפרי בשל. היא סירבה אז לכל פשרה ואני, כבר אז, ראיתי בכך טעות היסטורית וביזבוז חסר תקנה של עוצמה פוליטית. אכן באופוזיציה קדימה התפרקה לרסיסים מוכי חובות. בבחירות 2013, כעבור 4 שנים ולא כתיקוותה של ציפי ליבני, מנו שני רסיסי קדימה ביחד 8 מנדטים בלבד. בהשאלה מדבריו של צרציל מעולם בפוליטיקה הישראלית לא זכו בוחרים רבים כל כך לתמורה פוליטית עלובה כל כך בזמן כה קצר . עד היום פרשת 'קדימה' בבחירות 2009 היא סמל לאן יהירות והערכת מצב לא נכונה יכולים להגיע - לביזבוז "מופקר" של תקוות ועוצמה פוליטית. ציפי לא אכזבה ולאחר שריסקה את "התנועה", זו מבחירות 2013, היא חזרה לעמדה דומה לבחירות 2009. יש כוח פוליטי, אפשר להשפיע ולרסן, אפשר לייצר יציבות פוליטית ובפוליטיקה תמיד עדיף הישג מוגבל וקטן על חוסר הישג מוחלט. הנה, כאילו מגרונה של ציפי עצמה, חוזר בוזי הרצוג לדבר על "ממשלת ימין צרה" שתמאיס את עצמה על אזרחי ישראל, תאבד את הלגיטימיות הבינ"ל שלה והציבור שלא למד את הלקח עד כה ילמד אותו הפעם בדרך קשה יותר והוא, בוזי הרצוג, עוד יקים ממשלה בראשותו. על זה מותר לשאול - תגיד בוזי אתה גם לומד מההיסטוריה או רק מציפי ליבני ?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה