בעיקבות הראיון עם הנשיא אובאמה אתמול ל"האפינגטון פוסט" שבו הביע חשש מכירסום בדמוקרטיה הישראלית ברור שהעימות בין ישראל לארה"ב מתלהט. התבטאותו האומללה של נתניהו נגד הערבים משחקת לידי אובאמה עד תום והיה ראוי גם לגופו של עיניין וגם לגופו של הממשל בארה"ב להתנצל בצורה בולטת על האמרה ש'הערבים מוסעים על ידי השמאל בהמוניהם באוטובוסים לקלפיות" - איוולת אחת גמורה ואמירה משפילה ומאוסה. .
לגופו של עיניין העימות עם ארה"ב רחש מתחת לשטח מראשית ממשל אובאמה, בביקורו הראשון באזור באפריל 2009 דילג הנשיא אובאמה על ישראל - מסכנים אלה שהוא כן ביקר - ההקפאה של 2009, המאמר של תום פרידמן - השופר הלא רישמי של הממשל, בניו יורק טיימס באפריל 2010 "נהג שיכור בירושלים" (הכוונה לביבי), תוכנית הביטחון של קרי מתחילת 2014 במיסגרת מתווה קרי לתהליך השלום עם הפלשתינים שהייתה ווירטואלית והציבה סכנה אמיתית בפני אזרחי ישראל. תוכנית סוכלה לבסוף בעזרת ירדן. במבצע צוק איתן בקיץ 2014 ניסה הממשל לאכוף על ישראל את המתווה הקטארי/חמאסי . לצורך כך עיכב הממשל מישלוחי נשק וסגר לנו את הנתב"ג לכשבוע. גם תוכנית זו סוכלה הודות לברית היציבות עם מצרים וסעודיה. כעת משתית הנשיא אובאמה את מדיניותו לאזור על שיתוף אסטרטגי עם איראן נגד המדינות הסוניות. טוב לא יצא מזה רק מלחמת דמים מתמשכת ונוראה. הממשל עצמו, דרך ארגונים לא ממשלתיים - NGO - הזרים כסף למערכת הבחירות בישראל כדי לתמרץ את הערבים להצביע בהמוניהם, בהנחה שהם יצביעו לרשימה המשותפת. לתמרץ את הערבים - לא את כלל אזרחי ישראל - מסתבר שלגיזענות פנים רבות וגם ארה"ב לא בוחלת בה אצלנו ואצלם. כבר כתבתי כאן בבלוג מספר פעמים שהשנתיים האחרונות עם אובאמה יהיו קשים מאד לישראל.
אגב הוא לא רב רק איתנו, עם מצרים, סעודיה, תורכיה, אירופה סין ורוסיה - הוא רב גם עם רוב אזרחי ארצו בסוגיית ההגירה הלטינית הבלתי חוקית מגבול מקסיקו, סוגיה שהוא מנהל לא בחקיקה אלא בצווים נשיאותיים. לאחרונה, הטיל ווטו על חוק "פרויקט קיסטון" - צינור דלק ענק מקנדה לעמק המיסיסיפי שישנה את משק האנרגיה העולמי עוד יותר. אובאמה מנסה בשנתיים האחרונות לעצב את אמריקה לפי החזון של האגף הליברלי בארה"ב (בהקבלה מר"ץ שלנו) נגד רוב הציבור בארה"ב כולל הדמוקרטים המתונים.
יש לומר שארה"ב הרעיפה עלינו רוב טוב ביטחוני, אולי כדי להלבין את גישתו המדינית שמסכנת את ישראל פעם אחר פעם. מדינות פחות עמידות התפרקו ומתפרקות - לאחרונה התפרקה תימן לשלש מדינות.
את הסבב הנוכחי סימן דווקא בנימין נתניהו בנאומו בקונגרס לפני שלשה שבועות בלבד אבל כבר לפני כן חזו פרשנים ישראלים רבים שהמימשל למעשה ינסה לאכוף על ישראל הסדר מדיני עם הפלשתינים. הנאום של נתניהו תיזמן וחשף משבר שלחש מתחת לפני השטח והיה על סף התפרצות בכל מיקרה. הערתו המטופשת כלפי ערביי ישראל רק שיחקה לידי הממשל בכוונותיו.
היות ולביבי יש כן אסטרטגיה אני מניח, לא יודע, שהוא ניכנס למשבר מוכן ומצוייד בדעת קהל אוהדת מאין כמותה בארה"ב, התדרדרות במעמדו של ברק אובאמה והבנה בצד הדמוקרטי של הקונגרס שעמדותיו של אובאמה לא יכולות להתקבל על רוב הציבור האמריקאי ולא רק בהקשר של ישראל. קונגרס תומך בהתלהבות וסיוע שקט מ"ברית היציבות" שלה חשבון ענק עם ארה"ב, חשש מאיראן ופחדים מהמדינה האסלאמית. המשחק מול ארה"ב הוא מסוכן מאד אבל, ככל שמערכת הבחירות לנשיאות מתקרבת, כך גדלים סיכוייו להצליח. גם שם חודרת ההבנה שהמזרח התיכון קיבל מאובאמה דחיפה רצינית להתפרק ולגלוש לאנרכיה.
אני מעריך שה"בייבי" החדש של הנשיא אובאמה במאבק נגדנו זה ראש הרשימה המשותפת איימן עודה - בעיניו המרטין לותר קינג הערבי הישראלי - רק שמרטין לותר קינג קרא לשיוויון ונגד גיזענות והוא קורא לבידול וגיזענות אנטי יהודית. על הפרק הגנה מדינית לצעדים מאתגרי דמוקרטיה מצד הציבור הערבי בישראל. למשל צעדת "זכויות" מבאר שבע לירושלים - היא לכשעצמה לגיטימית וחוקית אבל חזקה עלינו שמה שמשטרת ישראל לא תעשה הבית הלבן יגנה כ"פגיעה בזכויות היסוד של ערביי ישראל" - הכיוון של אובאמה ברור. פגיעה בדימוי "הדמוקרטי" של ישראל והצגתה כמדינה גיזענית נגד הערבים - אם היו לו עוד מספיק שנים בשילטון הוא היה מוביל את זה לכיוון שלכן ישראל 'הגיזענית' לא ראויה לתמיכה אמריקאית. למזלנו הוא כבר רואה את הסוף וגם אנחנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה